עדות לאהבה - פרק 16

1K 56 1
                                    


ג'וני (הפתעה)

ידעתי שאלי זוממת משהו בהודעת הטקסט שלה, אבל לא ציפיתי למה שקרה ברגע שיצאתי מבית הקפה. הייתי עדיין עצבני מהחיבור של ג'ני לבחור החדש הזה ומשהו בו היה נראה לי מוזר מדי מהרגע הראשון שראיתי אותו על הדשא לידה. כל דבר בו עצבן אותי והעובדה שג'ני סמכה עליו מהרגע הראשון היה לגמרי לא אופייני לה. הגעתו בעיתוי הזה עמד לחבל לי בכל התוכנית שלי.

אני יודע שלא הייתי צריך להתאהב בה, על מי אני עובד... היא הבחורה האחרונה בעולם שהיה מותר לי להתאהב בה. בכל זאת משהו קרה לי איתה בשנה האחרונה. הדרך שבה היא תמיד עזרה לכל מי שהיה צריך וחייכה תמיד בביישנות. העובדה שהיתה בתולה ותמימה רק הוסיף לכל החבילה בה שמשכה אותי כל כך אליה. אלי זיהתה את זה בי ובכל הזדמנות עקצה אותי ואיימה עליי.

כל התוכנית הדפוקה הזו של דוד איוואן ושל אלי, היתה נראית לי מההחלה לא הוגנת והגיונית. איך אפשר להאשים נערה בת חמש עשרה בשביל משהו שאבא שלה היה אחראי עליו ולגרום לה לשלם על כך?!

היום שבו אלי ואני צוותנו יחד כדי לאתר אותה באוניברסיטה ולהתחבר אליה כבמקרה, היה היום הראשון שבו הבנתי שמה שאנחנו עושים כאן הוא לא בסדר. כל הפעמים שאלי ניסתה לחבל בג'ני ולפגוע בה, נמנעו על ידע מבלי שהיא אפילו ידעה. אלי חשבה שאלו הסוכנים של האף בי איי שמנעו אסונות מטורפים מלקרות לג'ני. רק אני יודע את האמת על כל המקרים של ה"כמעט" תאונות שהיו לג'ני. הייתי כמו המלאך השומר שלה והיא אפילו לא ידעה.

קשה היה שלא להתאהב בה וכשהגיעה תחילת השנה האחרונה, הייתי חייב לעשות הכל כדי לשנות את כללי המשחק עבורה. קיוויתי שאם אלי תראה שאני אוהב את ג'ני ושהיא התאהבה בי באורח פלא, אז היא תוותר על התוכנית. עכשיו היא הבוסית, מאז שאבא שלה נפטר בכלא באופן די פתאומי ומוזר על ידי אסיר שהגיע רק באותו יום ובכלל נכנס על גניבת מכוניות. קיוויתי שהחברות של אלי ושלי, מעבר להיותנו בני דודים, תשפיע על החלטתה לשנות את החלטתו המקורית של אביה לגרום לה לסבול ואז למות.

כולנו ידענו שאלכס בן הדוד שלנו הוא פסיכופת וכנ"ל שני האחים התאומים הקטנים שלו, שאינם ראויים להיקרא בני אדם. לתת להם ל"טפל" בבחורה מתוקה ובתולה, היה מחריב עליה את עולמה גם רגע לפני מותה האכזרי הצפוי לה.

היתה לי תחושה שאלי הביאה את השחקן החתיך כדי לפתות ולהביא את ג'ני אלינו לבית איתו. חתיך על אופנוע אדום.. איזו בחורה לא תיפול למלכודת הזו?! האמת קיוויתי שג'ני לא תיפול, חשבתי שהיא יותר חכמה מזה, אבל כשראיתי אותם בבית הקפה, כל מה שרציתי היה להרוג אותו.

אלי תכננה את הכל כנראה מראש, כי אין לי הסבר אחר לאיך המשטרה ידעה להגיע בדיוק ברגע שפגשנו את הבחור כשיצא מהקמפוס, אחרי שליווה את ג'ני לחדרה? רק רצינו קצת להפחיד אותו. לא התכוונו באמת להרביץ לו. משטרת הקמפוס ידעה בדיוק מתי להגיע ולצפות בהכל ולעצור אותנו על נסיון לתקיפה. לולא עו"ד שהיה ברשותנו, הייתי נרקב שם עוד הרבה זמן .

למחרת בבוקר גיליתי שהנייד שלי אצל אחד החברים שנשארו מאחור ולא היה לי אותו כדי להודיע לג'ני שהכל בסדר ולבדוק איפה היא. חששתי שאלי תנצל את ההזדמנות שאני בכלא כדי לפגוע בה.

כשהגיעה הידיעה על מותה של אלי ועל היעלמותה המסתורית של ג'ני נחרדתי והבנתי שזה הזמן לחזור הביתה. אני הייתי הבא בתור לנהל את המשפחה בתור הבן הבכור של אחיו של איוואן. לאלי לא היו אחים ואלכס הוא אלכס ולא היה לו לו סיכוי לנהל את המשפחה.

זאת היתה ההזדמנות שלי לשנות את גורלה של ג'ני, ידעתי שתום היה שם עם הסוכן שלה בבית הבטוח החדש והייתי חייב להביא אותה אליי ולהגן עליה. הייתי משוכנע שברגע שהיא תבין שאין לה ברירה, אלא להיות תחת חסותי כדי להינצל, היא תסכים לי להכל ואולי כך אצליח להגיע גן איכשהו ללב שלה שהייתי שבוי שלו לא ידיעתה בהתחלה.

ידעתי שאלכס יהווה בעיה מההתחלה וסמכתי על תום שבמהלך הנסיעה לא ייתן לשום דבר לקרות לה. כשהוא הודיע לי שבעקבות הטראומה שלה עם אלי היא הפסיקה לדבר, כל כך כאב לי עליה. לא ידעתי כמה היא היתה קרובה למוות ושמחתי שלפחות הפעם הסוכן שלה הגיע בזמן. ידעתי שיש לה סוכן חדש, אבל עוד לא הספיקו לשלוח לי את התמונה שלו או פרטים עליו. אלכס עדכן אותי שהוא טיפל בו בבית הבטוח ברגע שתפסו את ג'ני וזה רק הבטיח לי שאף אחד לא יצליח באמת למצוא אותה.

את הבית שגרנו בו, דרש דוד איוואן ממני ומאלי לבנות עבורו כדי להעלים חלק מהכספים הלא מדווחים לממשלה. אלי שלא הבינה דבר בעיצוב בתים השתעממה די מהר והעבירה אלי את התפקיד. אחרי כמה פגישות עם אדריכלים פוטנציאליים, שכרתי את שירותיו של האדריכל הכי טוב במדינת וושינגטון. הבית יצא מדהים והחדר שתוכנן לג'ני נבחר בקפידה על ידי.

לא האמנתי כשראיתי אותה, לרגע אחד, כשהיא הגיעה והייתי צריך להעיף את אלכס ממנה במסחרית . היא נראתה כמו מישהי אחרת, כמו בובת חרסינה שנשברה לרסיסים. מפוחדת, מיואשת ובעיקר שותקת. השתיקה שלה הזכירה לי את זו של אהרון, אחי הקטן. אני זוכר את היום שאהרון הפך מילד פטפטן ועליז לילד מפוחד שבוחר בקפידה כל מילה שלו. זה היה ביום שאבא, שלנו שהיה עסוק רוב ימיו ברביצה בבית ובשתיית אלכוהול הזמין לביתנו את החבר שלו מניו יורק לכמה ימים. אף אחד מאתנו, כולל אבינו, לא חשד שהחבר יתגלה כפדופיל מטורף. אהרון המסכן שתמיד היה לו חיוך מזמין ופנים יפות זכה לביקור בחדרו באחד הלילות של שתייה מרובה מדי. את הביקור הזה הוא לא ישכח לעולם וגם לא את הדם שלו על רצפת החדר שלו כשהתעוררתי מהצעקות שלו וטיפלתי בחלאה עם האקדח של אבא. אני הייתי רק בן החמש עשרה כשהייתי צריך להיכנס לתפקידו של אבי להגן על בנו בן העשר. רמת האלכוהול בדמו של אבי תמיד עמדה על אחוז כזה, שלא אפשר לו לתפקד כאב ובלי אמא שלנו בתמונה מאז שנפטרה מסרטן, לא היה לאף אחד מאתנו סיכוי לגדול כראוי.

אחרי אותו לילה דוד איוואן אסף אותנו לביתו ועזר לאהרון להשתקם ממצבו הקשה בעזרת מיטב הפסיכולוגים שכספו אפשר לו. אהרון חזר לעצמו לאט לאט, אבל רק לאחר מותו של אבינו שנתיים מאוחר יותר הוא הצליח באמת להתאושש ולחזור ללימודים. גרנו בבית החדש והיפה הזה רק אנחנו ואלי עד שהצטרפו אלינו אלכס ושני אחיו לפני שנה כדי להתקדם עם התוכנית. אני לא יכול עדיין להיחשף בפניה, זה מוקדם מדי ואני חייב להוכיח לה שהיא יכולה לבטוח בי.

ההוראה של דוד שלי היתה שלקראת יום הולדתה העשרים ואחד ג'ני תגיע לבית ותעבור ייסורים עד מותה. יום הולדתה חל בעוד שבוע, מה שאומר שיש לי שבוע להציל אותה מבלי לצאת בוגד בעיני משפחתי ובעיקר לא בעיני ג'ני.

עדות לאהבהWhere stories live. Discover now