עדות לאהבה

עדות לאהבה - אפילוג

"אבא, תספר לי שוב את הסיפור שבו עלית עם גלגל אחד על הפושע עם האקדח השלוף ...בנג בנג בנג" ג'ייק שאל את קול בפעם המאה וכל היושבים סביב השולחן צחקו לשאלתו של בננו בן הארבע.

"לא יהיו שום סיפורים כאלה סביב השולחן בארוחת הערב ג'ייק..וקול" צמצמתי את עיניי לשני הגברים המדהימים בחיי .

"בוא לא נרגיז את אמא ג'ייק, במצבה אסור לעצבן אותה. הנה תראה מה היא עשתה לאדם האחרון שעשה את זה... היא בלעה אותו". קול חייך והצביע לכיוון הבטן הגדולה שלי.

"היא לא בלעה אף אחד אבא, תפסיק לדבר שטויות, אמא בהריון ויש לה שם קנגרו שנוכל לגדל אותו אחר כך בגינה" צחק ג'ייק והזכיר לי ממי הוא קיבל את חוש ההומור המפותח שלו.

הצחוק מסביב לשולחן היה גדול ואני ניצלתי את הרגעים האלה כדי להביט בפניו של כל אחד מיושבי השולחן ולהעריך את הרגעים המיוחדים האלה שכמעט ונקטפו מאתנו.

הבטתי בפניהם של הוריי שעברו שבע שנים קשות ואכזריות ואת הדברים הרבים שהם איבדו בשנים האלה תחת התוכנית להגנת עדים - הבית, החברים, המשפחה המורחבת, העבודות שלהם, פציעתו הקשה של דני וכמעט אותי. היום הם גרים בעיירה שלנו בבית אחר אמנם, אבל חיים טוב, במקצועות שלהם ונהנים לפנק ולבלות עם הנכד שהענקתי להם ובקרוב מאד מנכדה נוספת.

עברתי להביט באחי האהוב דני, היום סטודנט למשפטים, מוקף חברים וחברות ואהוד על מרציו בשל מוחו החריף. הוא עבר להתגורר לבדו עם שותפים ומצליח למרות מצבו לנהל חיים מלאים וטובים.

משפחתו של קול היתה מדהימה בכל תקופת ההסתגלות לאחר חזרתנו, חיבקה ואימצה את משפחתי והפכה את זה למשימת חייהם לסייע למשפחתי להרגיש שוב חלק מהקהילה ולהוריי בחיפוש עבודה ובית וכמובן בתמיכה רגשית עם המון אהבה.

אהרון החלים לחלוטין מפציעתו והיום הוא מדריך קרב מגע במרכז הקהילתי שלנו. המשפחה שלי דאגה שהוא יקבל סיוע פסיכולוגי וכך הוא התמודד עם כל השדים בעברו והצטרף לתוכנית תמיכה מיוחדת לנפגעי התעללות מינית שם פגש את אנה, לה נישא לפני שנה. הוא למד לדבר כל כך הרבה שהיו רגעים שזה אפילו היה מתיש. הצוהר שנפתח בלבו הצליח להוציא ממנו את כל מה שאי פעם רצה להגיד ונמנע מכך. למדתי שכשאני שומעת אותו צוחק זה הדביק אותי לצחוק גם ברגעים הכי קשים.

קול – הגבר שלי ואהבת חיי לנצח. לולא התקווה לראות אותו ולהיות איתו יום אחד שוב, לא הייתי בורחת מהבית הארור ביום ההוא ורצה עם רגל פצועה, לא הייתי מתגברת על כל הטראומה הפיסית והנפשית שליוותה את חיי במהלך שבע השנים ובימים של חטיפתי. הייתי מוכנה לעבור את כל מה שעברתי שוב ולו כדי להבטיח שבסוף הדרך אסיים את היום בזרועותיו ובמיטתנו ועם ילדינו. קול המשיך בדרכו באף בי איי והתקדם וכיום עובד בהדרכת סוכני שטח בתוכנית להגנת עדים בזכות הניסיון והידע שרכש והוא רואה בכך משימת חייו לדאוג שכל משפחה בתוכנית תרגיש מוגנת בכל שעה ובכל מקום.

ג'ייק – האור של חיי. התקווה. העתיד. בכל צחוק שלו אני רואה את קול ואת האהבה שסביבי. יום לאחר לידתו קול הוסיף לקעקוע העששית שלו נר אחד. הנר הזה של חיינו הוא ג'ייק. הוא האיר את ימנו וגם את לילותינו, אבל בעיקר את לבנו באור של שמחה ואהבה חסרת תנאים.

החיים שלנו הם לפעמים רכבת הרים תלולה שלא תמיד יש לנו שליטה ודרך לעצור אותה לפני המדרון הבא. החוכמה היא כנראה לדעת לקום מהכסא בסוף בלי להתנדנד, להתייצב, לתת יד למישהו אהוב ושותף למסע ולהמשיך עם חיוך גדול למתקן הבא בלונה פארק הגדול הזה של חיינו. לא פחות חשוב זה לקוות שהמתקנים הבאים יגרמו לנו רק לסחרחורת קלה בה הרוח תבדר קלות את שיערנו ברוח ונלמד ליהנות מהמסע עצמו לא פחות מהעצירה בתחנה האחרונה.

הסוף