שבע שנים מאוחר יותר....
"אני באה אלי, חכי בסבלנות אני רק מסדרת את הקופסה האחרונה ויורדת איתך לכניסה" צעקתי לעבר שותפתי לחדר. "את לא חייבת לסיים לסדר את החדר היום, יש לנו עוד שנה של לימודים את יודעת?!" צעקה לי מהשירותים אלי, שבדיוק סיימה להתארגן כדי שנוכל לרדת למטה ללובי ולהתחיל להתיידד עם השכנים לחדרים שלנו במפגש שנקבע לכך על-ידי אחראי הבניין שלנו.
אלי היתה השותפה שלי למגורי הבנות באוניברסיטה מהיום הראשון וההפך המוחלט שלי. לעומת דמותי המסודרת בכל הקשור בבגדים, שיער וארגון החדר, היא היתה מבולגנת, מפוזרת ומרושלת. אלי היתה חביבת הבנים כי לא הפסיקה לחייך ולצחוק לדקה, מסיבות היו כך נראה, הסיבה העיקרית לנוכחותה באוניברסיטה ובכל זאת ובלי הרבה מאמץ היא הצליחה יפה בלימודיה לתואר ראשון בסוציולוגיה תוך שהיא מצליחה להדביק פערים של שיעורי בוקר מוקדמים אליה לא הצליחה כמעט אף פעם להגיע אחרי מסיבות פרועות שנמשכו אל תוך הלילה. אני לעומתה בחרתי שלא להתחבר לאנשים נוספים ומלבד ג'וני, שהיה ידידי ושותפי ללימודי ספרות אנגלית ואלי שותפתי לא התחברתי לחבריי ללימודים האחרים מבחירה מושכלת שלא יהיה לי הרבה זמן בין עבודתי כמלצרית במסעדה בעיר לבין לימודיי התובעניים שהתעקשתי להצליח בהם ואף להצטיין בהם כמו בכל תחום אחר בחיי. הייתי תמיד ילדה תחרותית בספורט ובלימודים וגם כאדם בוגר שמרתי על דברים אלה בקנאות. ריצה בבקרים היתה מסורת עליה שמרתי עוד מתקופת הלימודים יחד עם קול וכל ריצת בוקר נפתחה אצלי במעין תפילה לשלומו. לא ראיתי וולא שמעתי עליו דבר בשבע השנים האחרונות מאז אותו יום ארור.
מדי פעם הייתי תוהה ביני לבין עצמי אם הוא נשאר אותו דבר ובמה הוא השתנה. תיארתי לעצמי גבר גבוה, רזה ושרירי עם חיוך מיליון הדולר הרגיל שלו ששובה כל אדם בסביבתו ויכולתי לתאר לעצמי שהוא בטח בדיוק כמוני תיכף מסיים את לימודיו ומתחיל לחשוב על עתידו בעולם בחוץ – בעולם האמיתי ואולי כבר יש לו חברה רצינית או כמה.
בכל פעם שחשבתי על העובדה האחרונה, זו שקשורה לכל דבר שמערב את הידיים, רגליים או פה שלו משהו בפנים אצלי בלב קצת נשבר כי היה שלב בנעורים שלי שיכולתי לדמיין אותי ואת קול ביחד באופן שונה ממה שהיה כשהיינו רק ילדים. הייתי שוכבת ערה בלילות מסוימים ומדמיינת איך הוא היה יכול לקחת אותי בזרועותיו הארוכות והחזקות ומחבק את מותניי הקטנות, מקיף אותי בהן ומיד רוכן אליי לנשיקה ארוכה ורטובה. בהמשך הדמיון הפליג כבר למחוזות נמוכים יותר בהמשך גופי. הידיים והפה שלו יכלו לעשות לי בדמיוני הרבה דברים שראיתי בסרטים או קראתי במאות הספרים מהז'אנר הרומן רומנטי שקראתי לאורך כל נעוריי ועד היום.
אני אמנם כבר בגיל שכל חברותיי התנסו ביחסי מין מלאים אבל ,אני לתדהמתם הרבה עדיין הייתי בתולה. חוץ מבעיות האמון הקשות שליווי את סיפור חיי מאז אותו לילה ארור, היה בי משהו שקשור למעין נאמנות עיוורת ואפילו הייתי מכנה זו אובססיבית שרק גבר אחד יכול לגעת בי באופן כזה וזה יהיה כמובן קול. היתה בי אמונה לא הגיונית בעליל, שיום אחד עוד נתאחד. כמובן שהייתי מספיק נבונה להבין שאחרי כל כך הרבה שנים הוא בטח אפילו לא יזהה אותי. זה כמובן מה שחייב להתקיים, לפי הפרוטוקול של התוכנית להגנת עדים וביום הולדתי העשרים ואחד.
YOU ARE READING
עדות לאהבה
عاطفيةגם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק.. ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון.. קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
