נחמה | Consolation

פרק 6

6
אז

למחרת בבוקר, המצב היה קטסטרופלי. לא הצלחתי להירדם לאחר התקרית, והעברתי את הזמן במחשבה עד הבוקר. איתן הפיק ממני כאלה תגובות, שגרמו לי לפקפק בשפיות שלי. זה לא היה הוגן.

שלושתנו ישבנו במטבח ושתינו קפה בדממה. לקח למייקי זמן להבין שמשהו לא בסדר, כיוון שהוא קם קודם לכן משינה. מבט חטוף בפניו של איתן הבהיר לי שגם הוא כמוני, כבר ער זמן מה. וכשמייקי הבין שהשתיקה הצורמת אינה נובעת מעייפות כללית, הוא כחכח בגרונו.

"נו, מה יש לכם?"

למייקי היה איי-קיו גבוה, לא כל אחד עולה לקצונה ומסיים קורס טיס, אבל בניגוד לאיתן, הוא היה צריך לשכנע אנשים שהוא באמת טייס. הוא היה כל כך אידיוט לפעמים שאף אחד לא האמין לו.

"מה קרה, מה פספסתי?" הוא שאל שוב. הוא העביר את עיניו מאיתן אליי. "מאיה?"

"אני סתם עייפה." השבתי בקצרה.

"שני מפגרים אתם, תאמינו לי. מה בסך הכל ביקשתי, שתגורו בשלום ביחד?"

לאחר מכן, איתן קם ממקומו בדממה ועלה לסיים את הקפה שלו במרפסת.

"נו מאיה?" מייקי שאל שוב, בתקווה שהעובדה שאיתן נמצא מחוץ לטווח שמיעה תגרום לי לדבר. לפעמים חשבתי שהוא לא מכיר אותי.

"עזוב אותי." מלמלתי והלכתי לחדרי.

*

בשעה שעשיתי את דרכי לעבודה, מייקי התקשר.
"דיברתי עם איתן," הוא אמר. "הוא סיפר לי הכל."

ניסיתי להריץ במוחי תרחישים למה יכול להוות עבור איתן "הכל", מה בחר לספר ומה העדיף להשמיט. אבל להפתעתי, מייקי ידע די הרבה.

"אמרתי לו שזה שטויות, שאם שרון לא מבינה שאתם כמו אחים, אז אני מוכן ללכת לדבר איתה על זה. אתם גרים ביחד, אז מה אם נרדמת במיטה שלו? זה לא מעורר תהיות כשאני ואת נרדמים יחד, נכון?"

כחכחתי בגרוני. זה החליא אותי. ההשוואה בין הקשר שלי עם מייקי, לבין זה שחלקתי עם איתן. אף פעם לא התנשקתי עם מייקי. התחשק לי להקיא כשחשבתי על זה.

"זה באמת נחמד מצידך, מייקה, אבל שרון ברצינות לא מעניינת אותי," אמרתי. "איתן פשוט מבלבל את השכל לפעמים, אני לא יודעת איך לאכול אותו."

"איתן קשה לפיצוח," מייקי אמר בהסכמה. "את לא יכולה ללמוד אותו ברגע. הוא עדיין מצליח להפתיע אותי לפעמים אחרי כל הזמן הזה."