נחמה | Consolation

פרק 12

12
היום

הדלת נטרקה ברעש מאחוריי ואז נשארנו רק אני ומייקי; אני והחפצים שלו; אני והסדינים שלו, מדיפים את ריח האפטרשייב שהוא אהב לשים יותר מדי; אני והנוכחות האמיתית והחיה שלו. זה הרגיש נורא.
בלעתי את רוקי על אף שהתחשק לי להקיא את עצמי, התיישבתי על המיטה וליטפתי את השמיכה התכולה שלו.

הלוואי שמישהו אחר היה יכול לעשות את זה במקומי. הבטתי סביב, לא יודעת מהיכן להתחיל. מה להרים קודם, איזו מגירה לפתוח. אחת מדלתות הארון שלו היתה פתוחה למחצה. קמתי ופתחתי אותה, ואז את הדלת הנוספת. אנקה נמלטה מפי. הבגדים שלו.

סליחה מייקי, סלח לי שאני נוגעת לך בפרטיות. חשבתי בחרדה.

מייקי תמיד היה אוהב אדם וחברותי, וחילק את שלו עם כולם, אבל זה היה דבר ידוע שממייקי צריך לבקש רשות. כי הוא היה קנאי, כמוני, ועל אף שעבד על התכונה הזו — "אני אסכים בסוף, אבל תבקש רשות" הוא נהג לומר.
ועכשיו באתי, ללא רשות, התפרצתי לחדר הפרטי שלו, פתחתי את הארון. נגעתי.
אם רק היה ממי לבקש רשות.

פקדתי על עצמי להירגע. דחפתי אוזניות לאוזניי ואטמתי את עצמי עד להודעה חדשה. מרגע זה ואילך זזתי כמו מכונה. פתחתי את הארון, על הרצפה הנחתי ארגז קרטון, הוצאתי, קיפלתי, דחפתי, סגרתי. ארגז אחר ארגז.
כשסיימתי עם הארון פניתי לכוננית. מייקי לא אהב לקרוא אבל אסף חוברות של נשיונל ג'אוגרפיק בגלל התמונות, שאת חלקן תלה על קיר המיטה והחליף בהתאם למצב הרוח שלו. העפתי מבט אל הקיר, עשר תמונות נתלו שם בנייר דבק שהתבלה, ואחת מהן נטתה הצידה. מכל התמונות ניבטו שמיים; סגולים, ורודים, אדומים, צהובים. שקיעות וזריחות על כל הגוונים. ובמרכז עמדה תמונת זריחה שצילם מייקי עצמו בזמן טיסה, מגובה כמה אלפי רגל.
הוא היה נפוח מגאווה כשהגיע להראות לי את התמונה.

"אם היית יכולה לראות בעצמך כמה זה יפה, אלוהים ישמור מאיה, זה כל כך יפה במציאות." הוא אמר בעיניים נפעמות.

"תמות," עניתי לו בקנאה. הוא שוב לא הציע להטיס אותי כדי לצפות בזה בעצמי והקנאה הוציאה אותי מדעתי.

הוא חייך אליי בהתגרות והעביר את התמונה בין שאר החברים. יצאתי אל המרפסת, אכולת קנאה וכעס. הוא תמיד שמר על החלק הזה שלו, ולא הסכים לחלוק איתי. לא שהעזתי להשפיל את כבודי ולבקש, אבל זה היה מתבקש להציע לי להצטרף לטיסה, והוא לא עשה את זה, בהתרסה.
איתן יצא אחריי. "אני אקח אותך יום אחד לראות זריחה מקרוב. אל תדאגי." הוא אמר.

הצצתי אליו. "מי אמר שאני רוצה?"

הוא פלט גיחוך. משך בכתפיו ונשף את עשן הסיגריה. "את אמרת."