10
היוםשעה שלימה חלפה מרגע שעומר הציע לי הצעות, עד שעזבנו את המקום בסגירה. עומר היה צריך לגרד אנשים מהרצפה יחד עם שלומי, דקל ואופק. נדרשה לכך עבודת צוות של כמה בחורים, וקצת עזרה מהבנות. אני לא הייתי מסוגלת לזוז. ישבתי על השיש במטבח, גמורה, ורק חיכיתי שעומר יבוא לקרוא לי. לקראת השעה ארבע הוא שרבב את ראשו דרך חלון המטבח.
"מאיה," הוא קרא, ואז פתח את הדלת והחזיק אותה בשבילי.
נשרכתי באיטיות אל המכונית שלו. נראיתי מעוררת רחמים, לא רציתי לגעת בעצמי. אבל עומר רצה; הוא החזיק את ידי כל משך הנסיעה עד שעצר את הרכב מתחת לבניין שלי. ישבנו בשקט כמה רגעים ואז הוא הרים את ידי אל שפתיו ונשק לה.
"בואי נעלה," הוא אמר ברכות. "עזבי אותך מהשטויות, נלך לישון קצת, בסדר?"
לא רציתי שנלך לישון. לישון איתו הרגיש לי אינטימי מדי, הרבה יותר מבטיח מכל סקס. ולא הייתי בפוזיציה המתאימה להבטיח הבטחות.
כשהגענו לדלת, הסתובבתי אליו ומשכתי אותו מטה לעברי לנשיקה. הוא התרחק באיטיות. "אנחנו לא חייבים." הוא אמר מה שהיה פוליטיקלי קורקט לומר מבחינתו אבל העיניים שלו סיפרו שהוא משתוקק לזה כמוני, ואף יותר.
"בבקשה, עומר, בבקשה!" אמרתי בקול קטן וגלגלתי את עיניי.
הוא חייך בכניעה. כשרכן לעברי בחזרה, הוא מלמל, "מה אני אעשה איתך?"
נכנסנו אל הבית החשוך, מגששים את דרכנו אל חדרי, מתמזמזים ברעב.
עומר דחף אותי אל המיטה והסיר את חולצתו, חושף את הבטן השרירית והמעוצבת להפליא שלו. הוא רכן מעלי, גדול, רחב, מזמין. כל כך רציתי את זה עכשיו. בעטתי את מגפי העקב שלי ופשטתי את הגופיה בבת אחת, צמאה למגע.
עבר בסך הכל יום אחד מאז שעומר סירב לי, מאז שהודיע לי שהסידור בינינו לא מתאים לו כיוון שהוא רוצה הכל או כלום. לעומר היו רגשות כלפיי, לא היתה אופציה אחרת, והוא הסכים לקבל כל דבר שהייתי מוכנה לתת. הלילה הייתי מוכנה לתת לו הרבה.עיני האגוז שלו התבוננו בי בחושך, בולעות את תנועותיי ואת גופי. "את רוצה אותי? תגידי," הוא לחש בתקווה.
טלטלתי את ראשי. "אני צריכה אותך."
עומר הסתער עלי. דרך נשיקותיו העמוקות הוא ניסה להדביק בי את החיבה, את המשענת שהיה בשבילי. וגם קצת רוגע.
"אני כל כך שמחה שאתה פה," לחשתי לאוזנו ואז נשכתי אותה בעדינות.
הוא גנח בתגובה. ידיו עברו על גופי וגיפפו את שדיי שלי, שהיו עירומים מתחת לגופיה.
"אני אוהב את הערבים האלה," הוא אמר בתאווה. "שאת לובשת כלום מתחת לגופיה שלך, זה כאילו את קרובה אליי יותר."
YOU ARE READING
נחמה | Consolation
Romance"מתי את מתגייסת מאיה?" איתן שאל כשלפתי שתיים מאצבעותיו כדי להסב ממני את הכאב של דקירות המחט. מייקי היה זרוק במסדרון חדר המיון על כמה כיסאות, ואיתן איכשהו החזיק את עצמו למעני. "אני לא רוצה לעשות צבא." השבתי במאמץ. "המדינה תסתדר בלעדיי." "זה אנוכי מא...