נחמה | Consolation

פרק 7

7
אז

חגגנו את שובם של מייקי ואיתן הביתה. כעת, הם קיבלו גם חופש וזה היה זמן נהדר לצאת לחוף הים, לתפוס קצת שמש. נסענו במכונית של מייקי, כי איתן לא הסכים שנלכלך לו את המכונית. גם מייקי לא הסכים, אבל לא היתה לו ברירה - בפרט שהוא היה זה שעלה עם הרעיון לנסוע לים.
מייקי קנה אבטיח משגע ואננס טרי, ואני ואיתן עמדנו בבוקר וחתכנו אותם לפרוסות עסיסיות.

לאחר שהגענו וחנינו, מייקי הלך לחפש עמדת תשלום, בזמן שאני ואיתן עשינו את דרכנו אל החוף, סוחבים את האוכל והמגבות. הלכנו לאט, נאבקים שלא לשקוע בחול הרך והחמים. שמש נהדרת זרחה מעלינו בעוצמה, ורוח מערבית בידרה את שיערי והקשתה עלי לראות את הדרך.

"את אוהבת ללבוש שחור," איתן ציין.

לבשתי מכנסוני ג'ינס וגופיה אפורה, נדרש לי רגע להבין שהוא מתכוון לבגד הים שלי, ששרוכיו הציצו על צווארי. משכתי בכתפיי. "הצבע השמח שלי."

הנחנו את החפצים לא רחוק מדי מקו המים, הוא הלך להביא שמשייה ומיטות שיזוף, ואני פרסתי את המגבות ופשטתי את בגדיי.

"אז מה, את תופסת צבע בשמש או שנצטרך להמשיך להסתנוור ממך?" איתן שאל בסרקזם עלוב, אם יורשה לי לומר. בדרך כלל הציניות שלו היתה משהו שלא ניתן להתחרות איתו. הוא בחן אותי, מלמטה למעלה, ושוב למטה. שמתי לב לכך, על אף משקפי הטייסים שנחו על חותמו.

גיחכתי והשפלתי את פניי, הייתי נבוכה לחלוטין, הרגשתי עירומה לפניו. הגוף שלי היה חשוף למולו ואף פעם לא החזקתי ממנו במיוחד בכל מקרה. איתן ראה הכל, הוא לא פספס אף פרט, וזה עורר בי חשש וחוסר ביטחון רציני. לשרון היה גוף מושלם, רזה-רזה, כמו של דוגמנית, בעוד שאני קיבלתי קימורים בולטים - חזה, מעט ישבן. לא הייתי גפרור, והגוף שלי לא נחשב מודרני במיוחד בעולם שבו שלטו בחורות שטוחות ואנורקסיות.

אזרתי אומץ. "אתה ממש נראה סובל. אולי אם תפסיק להסתכל -" לא המשכתי את המשפט. נהניתי מהמשחק הזה שלנו. עקיצות קלות, ספק מחמאות. אם כי העדפתי לשחק כשאני לבושה ומוגנת.

"אולי אם תפסיקי לבקש תשומת לב," הוא חיקה את הטון שלי.

"לא ביקשתי ממך אף פעם שום דבר." אמרתי וניסיתי לשמור על טון מאנפף ואדיש. לא ניסיתי למשוך תשומת לב, אם כבר זה היה הוא שהסתובב בתחתונים בכל הזדמנות, ולא טרח ללבוש חולצה בדרך לים. אם למיעוט לבוש הוא התכוון.

"ביקשת לבוא לגור אצלי," הוא הזכיר וקיבע את השמשיה בבור הקטן שהכין בחול. אחרי שתקע את משקפי השמש שלו בפיו, הוא פתח אותה, ושרירי זרועו נגלו לעיניי הנפעמות. העור שלו הבריק תחת אור השמש, חלק, ללא רבב. זה גרם לעיניו האפורות לבלוט בחוריהן, בהוותן את הניגוד המושלם לגוון עורו השזוף. עצמות לחייו נמתחו כשהוא הידק את שפתיו במאמץ, ואז התרחק ונראה מרוצה מהתוצאה. השמשיה עמדה לתפארת.