נחמה | Consolation

פרק 4

במהלך השבוע, הייתי הדיירת היחידה בבית, וכשהבנים חזרו הכל צריך להיות נקי ומסודר, ורצוי שיהיה להם גם אוכל. בדרך כלל יצאנו לאכול בחוץ בחמישי, בשישי נסענו לבקר את סבתא שלי במושב ובפעמים נדירות, הלכנו להורים של איתן. אימא שלו היתה ביקורתית מדי בעיניי, היא קראה לו 'איתן' במלרע, והוא שנא את זה כפי ששנא לשמוע 'לא'; אבא שלו היה בסדר, קצת שפוט של אשתו. הבית היה מהודר כיאה לזוג מנתחים, אבל לא גדול במיוחד, אם כי היתה בריכת שחיה אולימפית בחצר.
איתן היה אמור להמשיך את המורשת וללמוד רפואה, אבל הוא התקבל לקורס טייס, והוריו עוד לא ידעו שגם בתום הקבע עליו חתם הוא לא מתכוון להתקרב למקצוע, אפילו לא להמשיך בטיס. היה להם כבר שטח - לו ולמייקי, וגם שני משקיעים, למועדון הלילה שהם רצו להקים. ידעתי שהם יהיו טובים בזה ביחד. הם היו תותחים בכל מה שקשור לאנשים ואלכוהול ומסיבות. כל מה שקרה בסביבה, עבר דרכם, והיו להם חברים מכאן ועד להודעה חדשה. אבל לא כל המסיבות שהם ערכו בבית היו מוצלחות מבחינתי. למרות שנערכה חלוקת עבודה מרגע שעברתי לבית, ולא כל העבודה השחורה היתה עלי, היו הימים שבהם חזרתי עייפה מהעבודה החדשה שמייקי מצא לי בבית הקפה במרכז העיר, וכל המפגרים רבצו לי על הספה בסלון בזמן שאני רק רציתי לישון. לא יכולתי להתלונן. הייתי צריכה לומר תודה לאיתן שהסכים לי לגור בבית שלו, ולמייקי שהסכים לשכנע אותו.
איתן קיבל את הדירה מהסבא העשיר שלו וכדי להכניס עוד כסף, הוא הכניס את מייקי כשותף בתשלום חברי. אני הייתי הנספח, גרתי שם בחינם, על חשבונם. טוב לא כל כך חשבונם, כי עדיין ניקיתי וכיבסתי להם את החרא, ובישלתי מדי פעם, והסידור התאים לכולם. לכולם, מלבד שרון. לא סבלנו אחת את השנייה מהרגע הראשון; בהתחלה, היא עוד היתה מחבקת ומנשקת אותי כמו דודה, מזכירה לכולם שאני כזו "קטנה וחמודה". אחר כך, היא פשוט היתה מעקמת לי פנים, מתעלמת מקיומי במופגן, ופעם שמעתי אותה מנסה להשפיע על דעתו של איתן עלי. היא חשה מאוימת מפניי ולא הבנתי מדוע. היא לא ידעה על מה שקרה ביני ובינו, אף אחד לא ידע, אבל היא כאילו הרגישה את זה. והדבר הכי קשה היה שכולם הסתדרו איתה חוץ ממני - גם כיוון שהם התרגלו לנוכחות שלה, וגם כי היא היתה באמת נחמדה, לכולם מלבדי.
מהצד השני היתה שירה, אחת החברות של מייקי מהתיכון, שגם שירתה איתם בגדוד. אני והיא זה היה קליק מיידי, ואהבתי אותה באמת. היא היתה מגניבה לי סיגריות למרפסת כשאחי לא היה שם לב, ומגינה עלי כשאיתן איים לחשוף אותי. הוא כל כך שנא לראות אותי מעשנת, לפעמים הייתי עושה את זה כדי להרגיז אותו. לא הייתי מכורה לסיגריות, האמת היא שלא באמת אהבתי את זה, אבל זה גרם לי להרגיש בוגרת, וזה העיף את איתן לקצה כל פעם מחדש. ככה משכתי את תשומת ליבו, כמו תינוקת מפגרת, בכל פעם שהרגשתי שהוא קצת שוכח אותי.

ביום חמישי היה יום ההולדת של עמי, אחד החברים מהצד של איתן. בתחילה הוא גר בדירה עם איתן, ואז עבר לגור עם החברה שלו. הוא ואיתן היו בלתי נפרדים עד הצבא, ואז כל אחד החל לשרת במקום אחר בזמן שאיתן ומייקי התקרבו והקשר שלהם הלך והתהדק. עמי עדיין היה חלק מהחבורה המגובשת שלהם, ביחד עם עופר, שירה וגל. ליום ההולדת של עמי, הגיעו כל הנספחים לחבורה, וביניהם גם אני.
המסיבה נערכה בבית של עמי, הוא היה די קטן אבל היה לו גג זהה לשלנו, ובחום של תחילת יוני, חגגנו שם למעלה. הכמות של האלכוהול היתה אדירה, ובמהרה כולם מצאו את עצמם מרחפים על צמר גפן ורוד, רוקדים, הכי קרוב למאושרים.