איש הפח

הפרוטוקול

התעוררתי כשאריק התפרץ לחדרי

"זה פשוט מדהים!, מעולם לא נתקלנו ביצור שכזה."

"מה?, מה השעה?" שאלתי בקול מנומנם.

"יש עוד שעה וחצי עד לנחיתה שלך" אמר בקוצר רוח.

"אתה פשוט לא תאמין לזה, נראה שמערכת העיכול שלהם די דומה לשלנו, אבל יש להם שני לבבות בשני צידי הגוף, כנראה כדי לספק את כל הדם הזה לאנטנות."

החנקתי פיהוק, וסקרתי אותו בעודו מדבר.

שערו החולי היה מזדקר לכל הכיוונים, ותחת עיניו היו שקיות סגולות - שחורות

ניצלתי את ההפסקה שעשה באמצע נאומו כדי לפהק, ופניתי אליו

"אריק אתה ישנת בכלל? זה נראה כאילו אתה ער מאז שהגענו לכוכב לכת הזה."

"כן, בערך, תכננתי לישון אחרי המעבר על התמונות שהבאת,  אבל אז בדיוק התגלה לי שיש ליצורים האלו... אנחנו חייבים לתת להם כבר שם."

בדרך כלל אני מצליח לעקוב אחר קו המחשבה המפותל של אריק. אבל בעודי רדום למחצה, התקשיתי מעט להבין מה הוא אמר.

"אז לא ישנת בכלל?"

"נראה לי שלא, אז איפה הייתי? אה, כן, אז לאחר שגיליתי שיש להם שני לבבות בשביל האנטנות, התחלתי לחקור את האנטנות, אלו איברים כל כך קטנים ומפותחים, נראה שיש להם טווח תדרים רחב משלנו, וגם שהם יכולים לשנות את אורכן."

"כן ראיתי את זה קורה פעם." אמרתי בהיסח דעת בשעה שקמתי מהמיטה.

"ולא טרחת לציין את זה?!, מעניין אם זה רפלקס, או שהם יכולים לעשות את זה על פי רצונם.

יש עוד משהו שראית ולא חשבת לספר לי עליו?"

"לא שעולה במוחי כרגע", אמרתי ופניתי לצחצח שיניים.

חוכמה גדולה, הרגע קמתי,  הדבר היחיד שיכול לעלות במוחי זו ארוחת הבוקר שלי.

אריק המשיך לדבר מעבר לכתפי, "טוב אני הכנתי כמה דברים בחדר הישיבות שאנחנו צריכים לעבור עליהם לפני הנחיתה, כמו כן אני צריך להראות לך משהו בחדר הניתוחים."

נהדר, בדיוק הדבר שהתחשק לי על הבוקר, לנעוץ עיניים בגופה מבותרת של קוף.

"קודם כל, רק אני אעבור עליהם, אתה הולך ישר לישון את השאר נסכם אחרי שאחזור ואתה תקום." ניגבתי את הפנים והוספתי "מה כבר יש שצריך לעבור עליו?"

"אתה יודע, הדברים הרגילים כמו פרוטוקול מפגש עם ילידי חלל של החברה, לא אל תעשה לי את הפרצוף הזה, אנחנו חייבים לקרוא אותו כל פעם מחדש."

"טוב בסדר אני אקרא אותו." נעצתי מבט חודר במראה , מביט בשערי השחור החלק, ותהיתי לעצמי אם יש טעם לסרק אותו אם עוד שעה אני דוחף אותו לתוך קסדת אסטרונאוטים.

החלטתי שלא והחזרתי את המסרק למדף.

"אתה עדיין פה?" שאלתי כשהסתובבתי, " אני מבטיח לך שאקרא את הפרוטוקול מיד אחרי ארוחת הבוקר, לך לישון."

"אבל... טוב בסדר, לילה טוב."

אריק יצא מחדרי יצאתי אחריו למסדרון כדי לוודא שהוא אכן הולך לחדרו.

ולאחר מכן המשכתי לחדר האוכל.

                                                             ****************

עברתי על פני חדר הניתוחים בדרכי לחדר הישיבות.

השתדלתי לא להעיף מבט פנימה, ושמחתי שיש מערכת סינון אוויר מתוחכמת בספינה הזאת, הגופה הזאת בטח מסריחה למרות הקירור.
למעשה, הגופה הזאת הסריחה כבר שהבאתי אותה ואולי היצור הזה היה מריח כל כך עוד לפני שהרגתי אותו בכלל.

נכנסתי לחדר הישיבות והוכיתי בתדהמה, אריק השאיר שם ערמה של מסמכים שיקח לי שבוע לקרוא אותם.

העפתי מבט בכותרות, היו שם כל הדוחות של החברה על מפגשים עם יצורים בעלי אנטנות,

כל הסיכומים שלי ושל אריק על מפגשים עם חייזרים, ועוד הרבה ניירת שלא הבנתי למה היא קשורה.

נברתי בערמה במהירות ומצאתי את הפרוטוקול המשמים של חברת 'קרוזו' למפגש ותקשורת עם גזע ילידי. 
התיישבתי על הספה האדומה, ורפרפתי עליו במהירות.
ממש עשרת הדיברות, לא לנצל, לא להרוג,  לא לבזוז- חוץ מהמתכת כמובן, שזה משהו שהאנושות צריכה , אז אפשר להתעלם מהכלל הזה. 

ערמה של כללים ישנים שנועדו כדי להפר אותם.

הרי איך החברה מצפה שננתח חייזר מת אבל לא נהרוג אחד?, נמתין עד שאחד מהם יואיל בטובו להתפגר מולנו?!.

נחרתי בבוז והעפתי את הפרוטוקול על השולחן מכסה דף בנושא יהלומים, האל יודע למה אריק השאיר אותו שם.

העפתי מבט בתחקירים שאריק מצא על גזעים ילידים בעלי אנטנות, נראה שהמשותף לכולם היא רגישות מפני תדרים ממש גבוהים. זה קשור בדרך מסוימת לאורך של האנטנה שלהם, לא הבנתי בדיוק.

אבל כדאי לדעת, אולי זה יכול לעזור לי לשכנע אותם ב'אלוהות' שלי.
קמתי מהספה והלכתי למחסן למצוא זמזם בעל תדר גבוה במיוחד.
ואז הלכתי לשתות עוד כוס קפה לפני הירידה לכוכב הלכת.