איש הפח

גבינה שוויצרית

אלעד

נכנסתי לחדר, ומצאתי את אריק רוכן על מסוף המחשב המרכזי.

"חזרתי", אמרתי לו ונשכבתי על הספה בכבדות.

"נהדר, אבצע עיבוד של הסריקות שלך, זה ייקח כמה דקות".

אריק הקיש באיטיות עוד מספר פקודות למסוף, ידו האחת מרחפת מעל המקלדת.
כשסיים הוא קם ממקומו וניגש אל מתקן המים שבקצה החדר.
אריק הקיש על כפתור, ולאחר רגע הופיעו על המגש שתי כוסות מים.

"תודה", אמרתי בעודי נוטל את אחת הכוסות מידו.
רוקנתי אותה בלגימה אחת, "כבר יש עדכון מכדור הארץ?".

"לא", ענה אריק ואכזבה נשמעת בקולו, "אנחנו גם לא נוכל לקבל מהם מידע בזמן הקרוב.
פחדתי שהמשטרה תחשוד שאנחנו אלו שמנסים להעלים את המתכת, בעזרת מסירת מידע שגוי.
אז החלטתי לשלוח להם את הסריקה שלנו, דבר שקשה, אם לא בלתי אפשרי לזייף."

"זה אומר שקווי התקשורת שלנו מוצפים?, אין אפשרות לקבל ולשלוח שום מידע?"

אריק לא השיב, הוא רק הנהן בראשו.
נאנחתי אנחה שקטנה, ושקעתי עמוק יותר אל תוך הספה הרכה.

מאחוריו המחשב השמיע צפצוף.

"אתה בא?", אריק שאל אותי, מניד בראשו אל עבר הדלת.

"לאן?"

"לחדר ההולוגרמה.
המחשב סיים לעבד את הסריקות שלך. מעולם לא עשינו דבר כזה, אבל חשבתי שהכי נוח יהיה להציג אותו בצורת הולוגרמה, בדומה לסריקת המשאבים."

קמתי מהספה ומתחתי את רגליי, הם התכווצו מהטיסה הארוכה שנאלצתי לעשות.
החנקתי פיהוק ומיהרתי להשיג את אריק בדרך לחדר ההולוגרמה.
אני מקווה שלא בזבזתי את זמני בטיסה הבלתי נגמרת הזאת.

נכנסתי לחדר, ההולוגרמה כבר ריחפה באוויר מעל השולחן.
אריק החל להסתובב סביבה, בוחן אותה מכל צדדיה.
לא היה צורך בסיבוב, כבר מהחלק שראיתי ממקומי ידעתי מה המצב.

לעזעזאל!, לכוכב לכת הזה יש כנראה יותר חורים ומנהרות מאשר לגבינה שוויצרית.

הצטרפתי אל אריק שעמד על יד לוח הבקרה, בודק את הנתונים היבשים של הסריקה.
"חמשה-עשר אחוזים מהנפח שסרקת הם חלולים", אמר אריק "נצטרך להעביר גם את הסריקה הזאת לכדור הארץ".

"המנהרות האלו לא יכולות להיות טבעיות נכון?"

"בצפיפות כזו ובמראה אחיד שכזה?, אני מתקשה להאמין" אריק היטיב את משקפיו, "זה נראה דומה יותר מדי למנהרות שאנחנו משאירים אחרי ביקור בכוכב לכת חדש".

"אתה צודק. המנהרות האלו יותר מדי סימטריות בשביל להיות טבעיות.
אני צריך לישון על זה, לילה טוב".