איש הפח

בית הקברות

פריב

הדלת נסגרה לאיטה, מסתירה מעיני את האל, שישב רכון על כיסאו בתוך המרכבה.
נאנחתי בשקט, מניחה למתח שנצבר בין קצות האנטנות שלי להיפרק.

כל כך פחדתי מהמפגש, בעיקר חששתי שקרינט יחליט שאמרתי דבר שלא במקום בפני האל.
כל כך שמחתי לשלוח אותו משם במצוות האל, כך שלא יוכל להקשיב.
אם כי, אני מודה, הייתה לי גם הנאה ילדותית להשתמש בו כמשרת.

קרינט צץ מאחורי לפתע, כאילו שמע שחשבתי עליו.
הבטתי בו בעודו צועד על פני, רגליו מאוגרפות.
זה בטח כאב שהוא נאלץ לצעוד כך רק על שתיים מרגליו בעודו נושא את הקערות.

הוא נעמד מולי, "הפעם התנהגת יותר טוב" שידר בתדר של הערכה.

שתקתי ונשארתי לשבת מנצלת את המעמד שניתן לי על ידי האל.

קרינט המתין לוב או שתיים וכשהבין שאיני מתכוונת לקום התיישב למולי, משווה את מעמד שלו למעמדי.
אילולא היה השאמאן שלנו הייתה בזו קצת יהירות.
אבל הוא כן השאמאן, ומתוקף זה מעמדו הוא הגבוה ביותר.

"ונראה שהאל כבר נזף בך על מה שצריך" הוסיף בתדר משועשע.

התכווצתי למחשבה על הנזיפה של האל.
הרי רק לפני המפגש קרינט נזף בי על אותו העניין בדיוק.
איך יכולתי להיות כל כך טיפשה ולשאול את האל על הסיבות למעשיו?!
הנזיפה הזאת בהחלט הגיעה לי.

הנזיפה הזאת - זהו!, זה מה שהפריע לי בנזיפה, היא נאמרה בתדר של שיחת חולין.

למעשה כל השיחות שלי עם האל, כולן נעשו באותו תדר בדיוק, ללא קשר ל... ובכן לתדר.
הייתכן שהאל לא מסוגל להבחין ולהשתמש בתדרים השונים?!
אבל... זה אומר שהוא מוגבל, בעל מום.
התנערתי בבהלה, מקווה שלא שידרתי את מחשבות הכפירה הללו בקול בלי כוונה.

קרינט לא הגיב, אז כנראה שלא.

אבל המבט בעיניו הבהיר לי שהשתיקה שלי התארכה יתר על המידה.
המשכתי לשתוק בכל זאת.

"אז מה האל רוצה מאיתנו?" שאל לבסוף.

אז הוא לא שמע הכל.

"את ההתחלה של דבריו לא שמעתי"

"לא שמעת? את ישבת במרחק של שני קליקים מהאל, את רוצה להגיד לי שלא הקשבת לו בכלל?"

"הייתי כולי אנטנה" הבטחתי לו, "אבל האל ביקש ממני לכווץ את האנטנות שלי לפני שהוא התחיל לדבר".

"מה? אבל זה חסר היגיון, למה שהוא יבקש ממך דבר שכזה?"

או יופי, הוא נפל בפח שטמנתי לו.

"לא יודעת, איני מתיימרת להבין את הסיבות למעשי האל", אמרתי בתדר עוקצני.

קרינט ניסה להתעלם מהעקיצה.
"ומה כן שמעת מדבריו של האל?".