איש הפח

אישור כרייה

אלעד

להפתעתי, אריק לא חיכה לי מחוץ למנעל האוויר הפעם.
נפטרתי מחליפת האסטרונאוטים, וקיוויתי שהבדיקות הקרובות יאשרו שלא אזדקק לה גם בגיחות הבאות.
מצאתי אותו בחדר הניתוחים, מכרכר בהתרגשות סביב הגופה שהבאתי לו.
הוא היה כה שקוע בעבודתו, שאפילו לא שם לב לכך שנכנסתי לחדר.
כחכחתי בגרוני, אריק נפנה אלי בבהלה.
"אלעד!, הפחדת אותי, לא שמתי לב שכבר חזרת."

"כבר?!, חיכיתי יותר משעה לאישור המראה מהכוכב לכת הארור בחזרה לספינה."

"כן, טוב, אני אמרתי לך שזה יקרה."

"אמרת?, מתי אמרת?" שאלתי וקולי מתחמם בלהט.

אני שונא לריב עם אריק, המסע הזה קשה גם ככה, והריבים עם אריק עושים אותו בלתי נסבל.

אריק נראה מבולבל, "אני לא התקשרתי אליך?, תכננתי להתקשר מיד אחרי שקיבלנו אישור כרייה.
אני מצטער, כנראה שקעתי במחקר על הגופה הזאת, ולגמרי פרח לי מהראש שאני צריך להתקשר אליך"

"יופי, אז עכשיו הקוף המת יותר חשוב ממני.", רטנתי.

אריק גלגל את עיניו לעומתי "גם בכדור הארץ שמו לב כמה הגזע הזה דומה לשימפנזים, מלבד הראש אולי.
הם רוצים שנשיג עליהם עוד מידע."

הוא פנה לעבר אחד הארונות המרוחקים, מטמין שם את הצנצנת שבידו.
 לא רציתי לדעת מה יש בה, אבל זה היה בצבע ורוד מחליא.

"מה שמזכיר לי, שמת את המתורגמן במקום?.", שאל אריק מעבר לכתפו.

"כן." עניתי בקצרה, זועף.

"אני רק מקווה שהפעם לא החלטת להניח אותו במרכז הכפר, כאילו היה זרע של עץ אלוקי, נכון?"
שאל בעודו חוזר לעמוד לידי, וחיוך שובב עולה על פניו.

"היי!, זו לא אשמתי שהלווניטים האידיוטים האלו החליטו להעביר אותו לכלי מים, כאילו הוא היה איזה אבוקדו ארור!."

"אם היית חושב על זה שרוב הצמחייה שלהם גדלה במים, היית מבין שזו מסקנה הגיונית מבחינתם." ענה אריק, ואז לבש פנים רציניות, "ואיפה באמת שמת אותו?"

"חיברתי אותו עם רצועה מגנטית סביב הצוואר אחד היצורים, מהקטנים שבהם."

"כמו קולר?!." שאלה אריק פניו מביעות סלידה, "יצור אומלל, לא חשבת על איך שהוא ירגיש?."

"זה בסדר, אני לא בטוח שהוא מרגיש, הוא לא היה מספיק חכם כדי לברוח, כששמתי עליו את המתורגמן."

"אני רוצה להאמין שאתה צודק בנושא,מה לגבי שאר הגיחה?, צילמת והקלטת?"

"האמת שלא הקלטתי, אני לא יודע אם זה בגלל שהם פחדו לדבר לידי, או ששוב פעם נפלו על איזה גזע שמדבר בתחום שאנחנו לא יכולים לשמוע.

זה פשוט נורא לא להיות מסוגל לשמוע אותם, להגיד משהו למתורגמן ואז אתה לא יודע אם זה עובד ואם יש תשובה, עד שהמתורגמן מתרגם בחזרה.
זה כמו להיות חרש, בעל מום." אמרתי, קולי מבטא את גועל הנפש שחשתי מהעניין.

אריק לא ענה.

הוא קפא במקומו, עיניו עוברות אט אט מהצנצנת שאחז בידו האחת, אל עבר ידו השמאלית, חסרת התועלת, השמוטה לצד גופו.

אוף איזה אידיוט אני, אני לא יכול פעם אחת לחשוב לפני שאני מדבר?!, אני יודע כמה אריק הוא רגיש.

"תראה, אריק, אני מצטער, לא התכוונ-".

"זה לא משנה", אריק קטע אותי.

"אי אפשר להחזיר את זה, ואני מאושר ממצבי, למרות היד שלי."

שתקתי, לא ידעתי מה להשיב.

השקט הלא נעים השתרר בחדר כמה דקות, נקטע לעתים על ידי צפצופי המכונות.

"אז, כדאי שאני אספר לך את מה ששכחתי להגיד לך", ניסה אריק להפר את השתיקה המעיקה

"כן." הסתכמתי בחוסר נוחות,  מתנדנד מרגל לרגל.

"טוב, אז קיבלנו אישור כרייה.

נאלצנו לשנות את מסלול הטיסה סביב הכוכב, בגלל הקוטר של כוכב הלכת הזה, כדי לבצע את הסריקה התלת מימדית לגילוי מחצבים.

נצטרך שבוע במסלול הנוכחי כדי לקבל סריקה מלאה.

כל עוד אנחנו סורקים, המראה או נחיתה לנקודה שקבענו יכולות להתבצע כל ארבע שעות וחמש וחצי דקות.

וזו הסיבה שנאלצת לחכות כמעט שעה לאישור המראה." אמר אריק במהירות.

"אז נראה לי שנוותר על הזדמנות הקרובה שלנו לגיחה, המתורגמן לא יספיק לפענח את השפה עד אז.
אני הולך לישון שש-שבע שעות."

"רעיון טוב, אני אעבור בינתיים על התמונות שהבאת, ואחרי זה אלך לישון גם.

עוד שבע שעות ניפגש ונתכונן למפגש הבא עם הגזע הילידי."

לא ראיתי צורך להתכונן למפגש עם היצורים הפרימיטיביים האלו, בייחוד לא כשאני אוכל לצוות עליהם בשפתם.
אבל לא אמרתי את זה לאריק.

יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון התא שלי.
בעודי נשכב על הדרגש קיוויתי שהזמן יעשה את שלו, ועד שאתעורר אריק ישכח את פליטת הפה שלי, או לפחות יסלח לי.
עצמתי את עיני ודמות הצטיירה בדמיוני.
יצור קטן דמוי שימפנזה עם אנטנות על הראש, ועל צווארו קולר מתכת, נוצץ בינות הפרווה הסגולה-ורודה המדובללת.
גירשתי את הדמות ממוחי ושקעתי בשינה עמוקה.