איש הפח

דוחות

סגרתי את דלת הנחתת מאחורי, ותלשתי בזעם את המנשם מעל פי ואפי.

"מה נראה לך?", התפרצתי על אריק.

אריק התכנס בכיסאו ושתק.

"לבקש?!, לעזאזל אתה אמור להיות אל, אלים לא מבקשים הם מצווים, ובטוח שהם לא מתנצלים, לעולם!"

אריק הביט בי במבט מהורהר, "אתה חושב שפגעתי בה כשנגעתי בזנב?", שאל כאילו לא שמע את דברי.

"אתה, מה? למה זה משנה בכלל?"

"כי לא רציתי לפגוע בה, הזנב שלה היה נראה קצת שונה מהזנב של הגופה שאצלנו בחללית, אז הסתקרנתי".

"זה עוד דבר שאלים לא עושים", הוספתי בכעס, "אתה לא יכול להיות סקרן, אתה אמור לדעת הכל, ובנוסף, אם פגעת בה היא אמורה לחשוב שהייתה לך מטרה נסתרת מאחורי המעשה, מורה שהיא לא יכולה להבין ולקבל את מה שעשית בשמחה.
אתה לא מבין את כל הקטע הזה עם אלים?!"

"לא", ענה אריק בטון קר, "בניגוד אליך, אלעד, אני נולדתי אתאיסט, ולא הפכתי לכזה".

שתקתי, אני ממש שונא להיזכר בתקופה הזאת, דת היא דבר נורא, לפחות כל עוד אתה לא האל.

"ובנוסף", המשיך אריק מחקה את קולי, "חשבתי שאתה רוצה להיות נחמד אליהם, לא בשביל זה החזרת להם את האבן של הפרמל שמת? שאגב, אני מניח שגם הוא אמור לקבל בשמחה את עניין מותו".

הסרקזם הרב שנטף מקולו של אריק הבהיר לי שאין טעם לשכנע אותו בהיגיון המעשים הללו.

היישרתי את מבטי אל תוך עיניו שיקדו בכעס.

"בוודאי, אם כי לא נראה לי שזה מטריד אותו יותר מדי בזמן שאתה דוחף לו ידים לתוך הבטן".

אריק סירב להביט בעיניי, מבטו שוטט ברחבי הנחתת עד שלבסוף נעץ אותו בחלון התצפית.

התיישבתי על הכסא, מקל על גבי הדואב שלא יכל להזדקף בנחתת הנמוכה.
הקלדתי למסוף המחשב מספר פקודות, מתחיל להריץ את הבדיקות שנקבעו לגיחה זו.

אריק החל למלמל מאחורי, הטיתי אוזן לדבריו, "העצים הסגולים האלו... זה פשוט מדהים, הפרווה הורודה-סגולה של הפרמלים בטח נועדה להסוואה.
אבל להסוואה מפני מי, טורף? או שאולי להקל על הציד?".

אריק חזר להרהוריו האינסופיים על כוכב הלכת.

לקחתי נשימה ארוכה, מנסה להרגיע את הכעס שהשתולל בקרבי, והבטתי ישירות במסך המחשב בעודו מריץ את הבדיקות, מסרב להיות הראשון שידבר.

אוף! אני שונא לריב עם אריק.

* * * * *

"ידעתי!" צעק אריק נכנס אל חדר המחשב המרכזי.

עצרתי באמצע כתיבת הדו"ח, והרמתי את עיני מעל מסך המחשב.

הצעקה של אריק הפרה את הדממה הכעוסה ששררה בינינו בשלוש השעות האחרונות.
מאז שחזרנו מכוכב הלכת התעלמנו זה מזה בהפגנתיות, אפילו לא בדקתי אם אריק הצליח להוריד את המנשם עם ידו האחת.
או שאולי השתיקה מצד אריק פשוט נבעה מכך שהיה שקוע במחקרו?
כך או כך זה לא משנה, סילקתי את המחשבה, אריק שבר את השתיקה ולי אין כל עניין או רצון להמשיך בה.