איש הפח

נביאה

פריב

לא!, לא שוב!
כיווצתי את אנטנותיי במהירות מעמעת את הרעש הנורא, וירדתי על ארבע רגלי, שומטת את קערת העץ מלאת המים שנשאתי.
לעזאזל איתו!, הידסתי על שתי רגלי כל הדרך מהמעיין, נושאת את הקערה ברגלי הקדמיות, כדי שלא לשפוך מים.
ובגללו הכל נשפך, ואני אצטרך להביא עוד קערה.
אבל לא עכשיו, עכשיו אני צריכה להתחבא עד שהאל יעזוב, הפעם אני לא אתן לו להפוך אותי מושא להתעללות שלו.
האל הסדיסט הזה יצטרך למצוא פרמל אחר למשחקים הזדוניים שלו.

פרצתי בדהרה מהירה על ארבע רגלי מקווה שאגיע לבקתתי לפני שהאל ינחת.
ינחת... על עץ הצלוציבר שלי.
תדר קטן של עצב נפלט ממני מבלי משים.
נכנסתי לבקתתי וטרקתי את הקרש ששימש כדלת מאחורי.
מסתירה את מראה המרכבה שזה עתה נחתה.
נשכבתי על מצע העלים שלי בפינת החדר.
טמנתי את ראשי בין ברכי, מאריכה את האנטנות.
שכבתי בלא קול אנטנותיי קולטות כל רחש בחדר האפל, מקווה לשמוע רעש שיבשר שהאל עוזב.
דממה השתררה בחדר גורמת לחדר להידמות חשוך יותר.

קול חבטה בדלת הפר אותה.
הזדקפתי בבהלה, זה לא הקול שציפיתי לשמוע.
מי זה בכלל יכול להיות?, חשבתי שכל הפרמלים הלכו לצפות שוב באל.
עניתי בנהמה נמוכה, והוא נכנס.

"מה אתה רוצה?", שאלת את קרינט.

"נראה שהאל מחפש אותך, או לכל הפחות את סימן האלים שסביב צווארך."

"אז עכשיו אתה גם מסוגל להבין מה הוא רוצה?, הוא דיבר אליך?", ושאלתי בתדר של לעג, רגלי נשלחת מבלי משים למשש סביב הצוואר.

קרינט לא ענה לי.

"בכל מקרה, אם אתה מבין את האל כל כך טוב, תמסור לו שאני לא מתכוונת לבוא אליו."

"באמת אין צורך." ענה קרינט, והאנטנה השמאלית שלו ריקדה ריקוד קטן שזיהיתי.

קרינט תמיד עשה את התנועה הזאת, באופן בלתי מודע, כאשר עשה לי תעלול או הכין לי הפתעה שלא אוהב.

המתנתי בדממה לשמוע מה הוא חולל לי הפעם.

"דאגתי שהוא יבוא לכאן."

העברתי את עיני בבהלה לדלת, ואכן הוא עמד שם, האל.

גופו התמיר חוסם את האור שנכנס הדלת, ואת פתח המילוט היחיד שלי מהמפגש איתו.
לבבותיי החלו להלום באופן לא סדיר, שולחים מדקרות כאב קטנות לצידי גופי, ותדר קטן של בהלה נפלט ממני.

קיוויתי שקרינט לא קלט את הרגש הזה, אבל מבט חטוף הספיק לי כדי להבין שהוא קלט אותו, ושזה לא משהו שהוא ישכח לי בקלות.

האל ניגש לכיווני והושיט את רגליו הקדמיות לעבר ראשי.
נרתעתי לאחור, גבי נצמד לקיר הבקתה, עיני מחפשות בבהלה מקום לברוח אליו.