איש הפח

הולוגרמה

אלעד

הבטתי בהולוגרמה מסרב להאמין.
ההולוגרמות היו פשוטות, אפילו ילד קטן היה מסוגל להבין אותן.

הן היו שקופות למחצה כך שהיה ניתן להביט אל מעמקי הכוכב, ונבנו משלושה צבעים: ירוק, אדום וכחול.
ירוק סימל את החלק הלא מעניין בכוכב, אדמה, אבנים, מים (בגוון כהה יותר) ושאר הדברים הנלווים.
אדום סימל מחצבים של מתכות מכל הסוגים.
והכחול סימן את הפרס הגדול והנדיר, יהלומים.

ההולוגרמה של הסריקה תמיד הזכירה לי את אותה ההדמיה בסרט הישן ההוא "מלחמת הכוכבים".
הדמיה של כוכב שעשוי כולו ממתכת.
ההשוואה בין השתיים יכלה להיות משעשעת אלמלא עובדה אחת.

ההולוגרמה שריחפה מעל השולחן הייתה ירוקה, כמעט לגמרי.
ניקדו אותה רק שתי נקודות אדומות זעירות, אחת במעמקי הכוכב, ואחת קצת יותר גדולה על שפתו.

"מה? זה הכל? כמה מתכת בכלל יש שם?", שאלתי את אריק שרכן מעל צג הנתונים שבשולחן.

"על פי ההערכות כ-ששים קילוגרמים של מתכת, אבל צריך לזכור שחמישים מתוכם זו הנחתת שלנו".

"אז יש שם רק עשרים קילו?! בשביל זה באנו לפה? הכמות הזאת לא שווה נחיתה אחת לכוכב הלכת.
יכול להיות שזה בגלל תקלה בסריקה? היא הרי הגיעה לפני הזמן ".

"יכול להיות שהיא סיימה מהר כי לא נשאר מה לסרוק... אבל זה בהחלט מוזר, נצטרך לבקש חוות דעת מכדור הארץ".

עיקמתי את פי, אני שונא להמתין, "לא עדיף כבר שנלך לכוכב אחר?"

"אתה יודע שאסור לנו בלי אישור מכדור הארץ. ובנוסף, אין כוכב אחר, זה סוף המסלול, התחנה הבאה היא כדור הארץ".

"עוד יותר טוב, כבר נגמרו לנו כל ההמבורגרים במלאי".

* * * * *

ישבתי על הספה, מול המסך הדולק, אך מבטי היה נעוץ מעבר לדמויות שהתרוצצו על המסך.

לא פלא שהפרמלים הללו בתקופת האבן, אין להם שום מקום להתקדם אליו.
המועד שבו קבעתי שאחזור אליהם מתקרב, מעניין כמה זמן הם יחכו לי שם למטה, כמו כלבלב הממתין לאדונו, עד שהם יבינו שאני לא אגיע.

אריק נכנס לחדרי, הפסקתי לתופף בידי על המסעד, וכיביתי את הסרט הישן שרץ על המרקע, במילא לא באמת צפיתי בו.

"יש כבר תשובה?"

"כן, מסתבר שהכוכב הזה הוא נס סטטיסטי.
בכדור הארץ חישבו שההסתברות שכוכב כזה יווצר באופן טבעי כל כך קטן שהדבר הזה", אריק החווה בידו אל מחוץ לחלון, אל עבר מרחביו הסגולים של כוכב הלכת.
"הוא ממש בלתי אפשרי".