איש הפח

בשר

אלעד

החנקתי פיהוק בכף ידי, בעודי שולח את ידי השניה לכבות את השעון המעורר.

אריק הכריח אותי לעבוד אתמול עד מאוחר.
זה נראה כאילו על כל שאלה שאני פותר רק מעלה אצלו שתי שאלות חדשות.
זהו!, אריק הוא בעצם הידרה של שאלות.

הוא היה נרגש כל כך לגילוי שהם מסוגלים לשנות את אורך האנטנות באופן רצוני, ולמראה הקערה שהבאתי לו.
אם כי נראה לי שהדבר שהכי הדהים אותו הייתה הבקשה שלהם לקבל חזרה את האבן.

ומה שהדהים אותי היה הסירוב של אריק.

התלבשתי במהירות, ופניתי לקחת כוס קפה.

בדרך לחדר האוכל עברתי על פני חדר הניתוח, אריק היה שם.
למעשה אני די בטוח שהוא נשאר שם כל הלילה, חוקר את הפרמל.
חישלתי את עצמי ונכנסתי פנימה.
מצאתי את אריק רוכן מעל הגופה ששכבה על בטנה, זנבה משתלשל מבין רגליה.

רק רגע... זנב?!

"ממתי יש לפרמלים זנב?" שאלתי את אריק.

"הזנב? הוא היה שם כל הזמן, אתה אומר שהם מסתירים אותו כשהם בחיים?" שאל אריק והחל שוקל את הזנב בידו.

מיהרתי לשאול את שאלה הבאה, לא מניח לו לשקוע בהרהורים.
"ואיך הצלחת להפוך את הגופה לבד?".

"

בעזרת הזרוע הרובוטית, זה דרש הרבה עבודה אבל לא רציתי להעיר אותך".
"טוב, והוצאת את האבן? אני צריך להחזיר אותה".

"לא", ענה אריק "כבר אמרתי לך, אתה לא יכול להחזיר אותה, זו ההוכחה לתאוריה שלי וזה חלק מהגופה שאנחנו צריכים להחזיר לכדור הארץ".

"אחת, הבטחתי להחזיר את האבן, אז אם אתה רוצה או לא אני חייב להחזיר אותה כדי לשמור על המעמד שלי.

שתיים, אם יש לאבן באמת תפריד פולחני כזה או אחר, אתה באמת חושב שזכותך לפגוע בו רק כדי להשיג את הראיות שלך?!".

את הסיבה השלישית לא אמרתי בקול, אבל אני עדיין מעוניין לשמור על התאוריה של אריק בסוד,העלמת האבן רק תועיל לעניין.

הימרתי שהרגישות של אריק לגבי הפרמלים תשחק לטובתי הפעם, והוא יאלץ לוותר.

צדקתי.

"בסדר אני אוציא אותה" אמר לבסוף, "מתי האפשרות הבאה להמראה?".

הצצתי בשעוני, "שלושים ושש דקות".

"נהדר זה נותן לי מספיק זמן כדי לתדרך אותך לגבי כמה שאלות שיש לי".

אוי לא, שוב פעם עוד שאלות.

"אתה יודע, יש לי רעיון יותר טוב" עניתי ועל פני עולה חיוך.
אריק הביט בי בשאלה אילמת, בתשובה חיוכי רק התרחב.