איש הפח

פלופ

אלעד

נכנסתי לחדר המרכזי והשלכתי את הקסדה על הספה שבמרכזו.
אריק כבר ישב שקוע מול מסוף המחשב המרכזי, שקוע בתמונות ששלחתי.
"זה פשוט מדהים, מי יודע כמה הדבר הזה ישן, הכנת אותו לטיסה?"
"לא, איזה פרמל התאבד לי מול העיניים ולקח איתו את הפסל חזרה לבור.
הפסל לא שרד עוד נפילה והוא נשבר לחלקים, הדבר היחיד שיש אלו התמונות".
אריק דחף את עצמו בידו האחת, חוזר האיזון גורם לכיסא שלו להסתובב על צירו בעודו מתרחק מהשולחן.
הוא זינק מהכיסא ונעמד ישר מולי "פרמל מסכן" הוא אמר פניו נעצבות לרגע, "לפחות הבאת איתך חתיכה מהפסל?"
שליתי מהכיס את חתיכת האבן הקטנה שחתכתי מהפסל והושטתי אותה לאריק.
אריק לקח את האבן בלהיטות ופנה אל עבר חדר הניתוחים.
הוא ניגש לאחד ממכישיריו הגדולים שהחזיק שם, מעין גליל גדול וארוך, הוא פתח בו דלת קטנה והכניס את האבן פנימה על פיסת זכוכית.
המכשיר החל להמהם בשקט "נקבל תשובה בעוד כמה דקות" ברק ניצת בעיניו, "תחשוב שהפרמלים הספיקו להגיע לתקופת האבן שלהם, כלומר הדגימה הזאת תתן לנו מדד לגיל של הפרמלים עצמם!".
"כמה זמן בערך אמור לקחת מהיווצרות הפרמלים עד לתקופת האבן?"
"אי אפשר לקבוע במדויק" ענה אריק חוכך בזקנו, "לתרבות האנושית לקח כשתי מיליון שנים, ניתן להעריך שהפרמלים לא היו שונים יותר מדי מבחינת זמנים כלומר פלוס מינוס מיליון שנים".
"ומה לגבי ה - חייזרים?"
נאלץ להניח שבנו את הפסל שהם ביקרו פה, כמו שהפרמלים בנו את הפסל שלך.
אבל לאור העובדה שכבר הייתה להם את היכולה לנסוע בחלל נתקשה יותר לתארך את גילם..."
אריק כמעט ושקע בהרהוריו שהמכשיר צפצף מאחוריו.
"בוא נראה מה בידקת פחמן 14 תגיד לנו" מלמל, ידו האחת נעה במהירות בעודו לוחץ  על מספר כפתורים.
הבטתי במסך בתדהמה "עשרים פלוס מינוס שלוש? זה הכל?!"
"כן", ענה אריק ונקש באצבעו על האות M שהופיעה בפינה הימנית תחתונה של המסך, "רק במיליונים".
מצמצתי, מתקשה לעכל "והגיל של אנושות?"
"פחות או יותר חמש מיליון שנים".
בהיתי בו, מסרב לקבל את העובדות.
"אז הפסל הזה והפרמלים הרבה יותר זקנים מהאנושות?"
"כן, והחייזרים הרבה הרבה יותר, מי יודע אילו טכנולוגיות מתקדמות יש להם"
נדתי בראשי "אני לא מבין, אתה ברצינות אומר לי שהפרמלים תקועים כבר עשרים מיליון שנה בתקופת האבן?"
אריק משך בכתפיו "אתה רציני? לאיזו תקופה אתה רוצה שהם יתקדמו בלי מתכות בהישג יד? תקופת הסיליקון והקוקה-קולה?!"
רעד מטלטל עבר בגופי.
"ומה עם כל השאר?" שאלתי בחשש, יודע כבר את התשובה.
"השאר?", שאל אריק פרצופו מתכווץ בתהייה.
"הלוריקים, הכעלטים, התלגים וכל שאר העמים החייזריים ששדדנו או שספינה אחרת של האנושות שדדה אי פעם?"
אריק הביט בי ומשך בכתפיו "אני מניח שבדומה לפרמלים, נשארו תקועים בעבר ללא יכולת להתקדם.
התרבות שלהם לא יכולה להמשיך ולהתפתח על כוכב הלכת אחרי שרוקנו אותו.
זו הסיבה שהתיעוד והניתוח של כל עם ותרבות כל כך חשובה לי, חשבתי שהבנת את זה".
הבטתי בו בכעס "אתה רוצה להגיד לי שידעת את זה כל הזמן?!
ידעת שאנחנו גוזרים על כל עם ועם שנתקלנו בו התנוונות לעולמי עד?!
זה גזר מוות! לא, זה גרוע יותר! נטלנו מהם את היכולת לקבוע את עתידם, באיזו זכות יכולנו לעשות דבר שכזה?"
אריק הביט בי, עיניו נוצצות בכעס "באיזו זכות?! ממתי אלים נדרשים לזכות?", ענה לי בקול מלגלג.