איש הפח

מעמד

אלעד

חיכיתי למכה הקטנה שתעיד על נחיתה.

היא הגיעה.

לאחר כדקה או שתיים, נדלק אור מעל לכיסא שלי.
שחררתי את החגורות בטיחות שחיברו אותי לכיסא בנחתת הקטנה.
הזדחלתי לעבר הדלת, עובר מעל הכיסא השני שמילא את החלל הצפוף.

נעמדתי מול הדלת באופן זקוף, ואז לחצתי על הכפתור הירוק.

היא נפתחה לאיטה, נעה על ציר סמוי.
הבטתי החוצה מבעד לסדק שהלך והתרחב.
קהל הפרמלים עמד שם כהרגלו.

הייתי בטוח שהם כבר יפסיקו להתרגש מהביקורים שלי.

סקרתי את הקהל לאיטי מחפש כתם ורוד...
לא, לא זה, הפרווה שלה הייתה בצבע ורוד בהיר יותר.
איתרתי בקצה הקהל כתם סגול כהה, אני חושב שזה האחד שעמד לידה בפעם הקודמת.

אולי לא, טוב בכל מקרה הוא אמור לציית לי.

הצבעתי עליו בזרועי, "אתה, תביא לי את פריב לפה."

הפרמל הסתובב והלך לכיוון הכפר, קוויתי שהוא עושה כבקשתי, לא היה לי כוונה לחכות לפריב יותר מידי.
השרץ הזה אמור לחכות לי כשאני נוחת.

התיישבתי בדשא הסגול שבמרכז הקהל, מניח להם לבהות בי.
בזמן שחיכיתי נעצתי בקרקע זוג מקלות בקרקע.

אחד נועד למדוד את הרכב האדמה, והשני את הרכב האטמוספרה.

מתחתי את זרועותיי לאחור ונשענתי עליהם, מביט בזריחה התכולה בעודי ממתין.

לא חיכיתי הרבה, תוך דקה או שתיים ראיתי אותה ממהרת לעברי.
והפרמל הסגול ההוא הולך מאחוריה, אולי מאיץ בה?

מה זה משנה, העיקר שהיא באה כבר.

התיישרתי לישיבה זקופה.

היא התקרבה ונעמדה מולי, "שבי!" אמרתי.

היא נראתה כמהססת מעט, ולבסוף ישבה.
רגליה שלובות במעין ישיבה מזרחית וידיה נחות עליהן.

תנועה ניכרת עברה בשורות הפרמלים, נראה שהם דנים במשהו.
אך המתורגמן לא הצליח לפרש לי את משמעות דבריהם.
אולי הישיבה שלה מולי מסמלת משהו מבחינתם, סוג של מעמד?

זו הייתה החלטה פזיזה מדי כנראה, אני מקווה שלא פגעתי במעמדי באותה הזדמנות.

אריק היה מרביץ לי על הפזיזות הזאת.

נזכרתי שהיו עוד כמה דברים שאריק רצה שאברר.
אבל... לא כדאי שאטעה שוב מול כל הפרמלים.

"תגידי לכולם לעזוב." הוריתי לפריב.

המתורגמן סיפר לי את דבריה, "האל מבקש מכולכם לעזוב כעת."

נהדר, אז המעמד שלי כאל עדיין לא נפגע.