"אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותך מגיעה עם חיוך כזה לעבודה, לר." לורנה אמרה בזמן ששתינו התארגנו כדי להתחיל את המשמרת שלנו.
"זה נכון. אני לא אכחיש, נהניתי מאוד." הסכמתי איתה.
"כן, גם אני. אבל עכשיו מישהו יכול להסביר לי איך לעזאזל חוזרים לעבוד אחרי סוף שבוע כזה מטורף?" היא נאנחה.
"ובכן, גם בשביל לבלות צריך כסף. אז קדימה, לעבודה." צחקקתי.
"אני מניחה שאוכל להתגבר על זה אם אחשוב על סוף השבוע שמחכה לנו." היא דחפה אותי מעט עם מרפקה. לשם שינוי, הפעם המשמרת הזו חלפה לה מהר מהרגיל. האנשים נראו לי חייכניים ונהניתי לתקשר איתם, אומנם לא כולם היו כאלה אבל זה לא היה מספיק כדי להרוס לי את מצב הרוח.
במהלך השבוע אפילו יצאתי עם לורנה לסבב קניות, מה שנמנעתי לעשות עד עכשיו, במיוחד משום שלורנה בררנית מדי בבגדים ולצאת איתה לקניות היה סיוט. גם כשהייתי בביתי ועמלתי על ניקיון הבית, מצאתי את עצמי מרקדת לצלילי המוזיקה עם המגב. עוד בימים שגרתי בלונדון, תמיד היה משהו שמצאתי בו עניין וזה היה בישול. היו מספר פעמים שחשבתי ללכת ולהתקבל לבית הספר הכי גדול לבישול בלונדון, אבל בסופו של דבר קיימתי את רצונו של אבי המנוח והלכתי ללמוד משפטים. בישלתי ארוחות שלמות לאמי ולאלכס, וגם בחגים ובארוחות המשפחתיות אני הייתי זו שהייתה אחראית על האוכל. אמי תמיד צחקה והודתה לי על כך ש"לפחות הורדתי דאגה אחת מהראש שלה". אך מאז שעברתי לאמריקה, לא היה לי יותר למי לבשל, וכך יצא שזנחתי את התחביב הזה. עכשיו קיבלתי את ההשראה להתחיל ולבשל מחדש, ונראה שמי שהכי נהנתה מזה הייתה לורנה.
"אמא, יש משהו שלא סיפרתי לך." למרות כל האופוריה שהרגשתי, ידעתי שנשארה פינה אחת שלא סגרתי וזה לספר לאמא שלי את האמת על חיי באמריקה. "ולפני שאני אתחיל, אני צריכה שתבטיחי לא לשפוט אותי."
"אני מעולם לא אשפוט אותך, אבל אני עדיין נשארת אמא שלך ואני אומר לך את מה שצריך להיאמר." נשכתי את שפתי בהיסוס וחשבתי מאין אני אמורה להתחיל.
"אמא," נשמתי עמוקות, "אני לא לומדת משפטים."
"על מה את מדברת? את מנסה לומר לי שנשרת מהלימודים, סקיילר?" היא שאלה בחוסר הבנה.
"לא, לא. אני מניחה שהיה יותר קל לספר לך שנשרתי, אבל זה לא העניין. לא למדתי בכלל, אמא." חששתי מתגובתה, "שיקרתי לך במשך כל הזמן הזה. אני עובדת במלצרות ואין לי שום חבר ללימודים שאני יוצאת איתו. למעשה, הפופולריות שלי נעלמה ברגע שעזבתי את לונדון ובמקום זה יש לי חברה לטינית בשם לורנה שהכרתי במסעדה שאנחנו עובדות בה." פלטתי את זה במהירות, כאילו שכך זה ירכך את המכה. שתיקה השתררה על הקו.
"מה? סקיילר בלו, את יצאת מדעתך?" כפי שציפיתי, תגובתה של אמי הייתה קשה.
"את זוכרת שהבטחת לא לשפוט אותי?" לחשתי.
YOU ARE READING
שמיים כחולים
Romanceלסקיילר בלו יש חיים מאושרים. היא חיה בלונדון, מתקבלת ללימודים, יש לה משפחה תומכת והיא מאורסת לחבר האהוב שלה עוד מימי התיכון. יש לה כל מה שרק אפשר לבקש ונראה שהחיים מגיעים לשיאם. אך דווקא ביום הולדתה, קורה דבר שמצליח לטלטל את כל עולמה וגורם לה לוותר...
