בחנתי את פניו ועכשיו כשידעתי מי הוא, ראיתי את זה. ראיתי עד כמה הוא וכריסטופר דומים. הצורה שבה הוא ישב, הצורה שבה הוא זז, זה היה כאילו כריסטופר יושב על הספה שלי. הדבר היחיד שהיה שונה אצלם אלה העיניים. עיניו של אביו היו כחולות וכך הבנתי שככל הנראה כריסטופר ירש את עיניו הירוקות מאמו.
"תראי, סקיילר, אני פשוט אומר לך את זה ישירות מבלי ללכת סחור סחור," הוא כחכח בגרונו וסידר את עניבתו, "יש לי רק בן אחד ואני לא חושב שאת הבחורה המתאימה בשבילו." הוא הנחית עליי את הפצצה עוד לפני שהספקתי להתיישב.
"מה?" עצרתי את עצמי בדרכי לספה ממול ופלטתי גיחוך נדהם מפי. לא ידעתי כיצד אני אמור להגיב לאמירה הזו. "אתה רציני?"
"ובכן, אני לא בן אדם שמרבה להתבדח." הוא הנהן.
"סקיילר, אני יודע שכרגע זה נראה כאילו הבן שלי מאוהב בך אבל את צריכה להבין שבמקרה שלו זה חולף מהר." הוא נאנח, "ואת באמת נראית כמו עלמה צעירה ונחמדה, אך שניכם מגיעים מעולמות שונים."
צמצמתי את עיניי למשמע דבריו וניסיתי להבין לאן הוא חותר, "זה בגלל שאני לא עשירה?"
"תקראי לזה איך שאת רוצה. כל מה שאני יודע זה שהבן שלי חייב להישאר מפוקס בשביל העתיד שלו ובינתיים, מאז שהוא הכיר אותך הוא עוסק בעיקר בשטויות. כמו לקנות את המסעדה המטופשת הזו, למשל." הוא גיחך.
"לי נראה שהשטויות האלה גורמות לו לאושר." ניסיתי לדבר לליבו, הרי איזה אב לא ירצה שבנו יהיה מאושר?
"מניסיון העבר שלי עם בני, אני יכול לומר לך שאני כבר יודע שבחורות כמוך זו קללה." הוא חייך אליי ואני תהיתי איך לעזאזל בן אדם מסוגל להוציא מילים כאלה מפיו ולהתנהג כאילו זה מגיע מתוך נחמדות. אני אשקר אם אומר שהוא לא פגע בי משום שלא דמיינתי כך את הפגישה הראשונה שלי עם אביו של כריסטופר. "ואת לא הראשונה. היו עוד הרבה לפנייך במקום הזה וכולן נשארו שבורות לב, כך שלטובתך הייתי מציע לך להתרחק ממנו."
כשכריסטופר אמר לי שהוא לא מסתדר עם אביו, לא באמת הבנתי למה ואילו הוא בחר לא להרחיב מעבר. אולי כרגע לא ראיתי את כל התמונה במלואה, אך בכל זאת ניתן היה להבחין בכך שהוא לא אדם נעים במיוחד. ניסיתי לבלוע את מילותיו בשקט משום שלא רציתי להראות לו עד כמה הוא פוגע בי.
"אנחנו מבינים האחד את השנייה?" הוא קם ממקומו וניגש אליי. הרגשתי שהגרון שלי חנוק מדי מכדי שאוכל להשיב. הבטתי בו כך שניות ארוכות, עד שלבסוף הנהנתי באטיות ופתחתי את הדלת.
"כן, אדוני." לחשתי. למרות העלבונות שהטיח בי בתוך ביתי הפרטי, ידעתי שאין סיכוי שאתחצף לאביו של כריסטופר. זו לא הייתי אני ולא כך הוריי חינכו אותי. להתמרח בפניו ולדבר על אהבה גם לא הייתה אפשרות, היה ברור שהוא לא הבן אדם המתאים לכך והיה לי יותר מדי כבוד עצמי בשביל לעשות זאת, כך שלא נותרה לי ברירה אחרת אלא להשיב לו בחיוב.
"אני שמח. ואני לא עד כדי כך מפלצת כפי שאת חושבת, אתן לך לסיים את החודש הזה, אבל ברגע שהוא ייגמר אני רוצה לשמוע על כך שהתפטרת מהמסעדה." הוא אמר ופשוט נעלם. נשארתי כך לבהות במסדרון הריק עד שלבסוף סגרתי את הדלת ונשענתי עלייה. עם כל הדברים הקשים שאמר לי, הבקשה האחרונה שלו הצליחה לפגוע בי כמו ברק ביום בהיר.
ההיכרות הקצרה שלי עם אביו של כריסטופר גרמה לי להבין מאין נבעה הרשעות שבה כריסטופר נהג בי בהתחלה. זמן קצר אחרי שאביו עזב, הוא הגיע, אך אני לא הייתי מוכנה לראות אותו לפני שאעכל את כל מה שקרה. וכך ישבתי על המיטה בחדרי בראש מורכן והקשבתי לנקישותיו של כריסטופר בדלת ביתי. פשוט עצמתי את עיניי בחוזקה וחיכיתי לכך שיעזוב.
-----
"בוקר טוב ליפהפיה הנרדמת." כריסטופר פגש אותי בחיוך כשהגעתי למסעדה בבוקר שלמחרת.
"אני יודעת. נרדמתי אתמול, מצטערת." שיקרתי לו בלב כבד.
"זה בסדר, היית עייפה. אבל אני זה שלא הצליח להירדם בלעדייך." הוא הניח את ידו על המותן שלי ואני הבטתי סביב.
"כריסטופר, לא ליד האנשים." סימנתי לו במבטי שירחיק את ידו.
"את תבואי אליי היום, נכון?" הוא שאל ואני התלבטתי מה עליי לענות לו. משהו במבטו פשוט הצליח לרכך אותי.
"בטח." חייכתי אליו חיוך קטן, מנסה להסתיר את החשש שלי. אני יודעת שהבטחתי לאביו של כריסטופר דבר אחר, אבל ברגע האמת פשוט לא הצלחתי לעשות את זה. לא הצלחתי להתרחק ממנו.
"אז אני אחכה לך כאן ברגע שתסיימי ונסע ביחד אליי, בסדר?" הוא תפס בידי ואני הנהנתי בהסכמה.
המשכתי בקשר שלי עם כריסטופר ובמשך השבוע הצלחתי להשתחרר מעט ממה שקרה עם אביו. משהו אמר לי שדבריו היו לא נכונים ושהפעם זה שונה. הרגשתי שכריסטופר באמת אוהב אותי וטוב לו איתי, בדיוק כמו שלי טוב איתו. אביו מצידו לא הגיע לבקר אותי יותר ואני קיוויתי בכל ליבי שאולי הדבר אומר שהוא וויתר וגילה הבנה.
אחרי שאת כל השבוע בילינו בביתו של כריסטופר, החלטנו שהפעם הוא יגיע אליי ואני אבשל לשנינו ארוחת ערב. הייתי בדיוק באמצע ההכנות כשלפתע הטלפון שלי צלצל וראיתי שזה בעל הדירה שלי.
"היי, מלקולם. מה שלומך?" השבתי לטלפון בנימוס, תוהה למה הוא מתקשר אליי פתאום.
"היי. בסדר, תודה. רציתי לדבר איתך בקשר לדירה."
"מה קרה? התשלום לא עבר?" קימטתי את מצחי בחוסר הבנה.
"לא, לא. זה לא העניין." הוא נאנח, "אני באמת מצטער לבשר לך את זה, אבל מכרתי את הדירה ואני אהיה חייב לבקש ממך לעזוב אותה עד סוף החודש הזה." הוא הסביר ואני הנחתי את ידי על פניי. ההצהרה הזו הייתה הדבר האחרון שציפיתי לו.
"איך לא הודעת לי שהדירה עומדת למכירה?"
"משום שהיא לא. אני לא התכוונתי למכור אותה עד שהגיע איש מוזר והציע לי סכום כסף גדול עבורה. את חייבת להבין, הדירה הקטנטונת הזו עולה הרבה פחות מזה ואני לא יכול לפספס את העסקה הזו, כך שאני באמת מתנצל."
"אני אתקשר אלייך ואקבע איתך יום שבו אני אגיע ואחזיר לך את השיקים שלך, בסדר? להתראות." מלקולם ניתק לי ואני פלטתי אנחה מפי. זרקתי את הטלפון על השולחן והבטתי בו. ככל שבהיתי בו יותר, הבנתי שהשיחה הזו לא הגיעה סתם. משהו רמז לי שהאיש המוזר שאחראי על כך הוא אביו של כריסטופר ושכרגע הוא פתח איתי במלחמה.
YOU ARE READING
שמיים כחולים
Storie d'amoreלסקיילר בלו יש חיים מאושרים. היא חיה בלונדון, מתקבלת ללימודים, יש לה משפחה תומכת והיא מאורסת לחבר האהוב שלה עוד מימי התיכון. יש לה כל מה שרק אפשר לבקש ונראה שהחיים מגיעים לשיאם. אך דווקא ביום הולדתה, קורה דבר שמצליח לטלטל את כל עולמה וגורם לה לוותר...
