שמיים כחולים

פרק 10 - מתוק מדבש

"לורנה, אפשר לשאול מה זה היה אתמול?" ניגשתי ללורנה אחרי התלבטויות רבות. שתינו חיכינו ליד המטבח ואני החלטתי לנצל את ההזדמנות. 

"את מתכוונת לכריס?" היא שאלה ואני סימנתי במבטי לחיוב. "יצאנו לדייט. למה?"

"למה?" חזרתי על שאלתה, "לא את זו שסיפרה לי על כך שהוא רודף שמלות מושבע?" 

"ובכן, כשהיינו במועדון הוא הזמין אותנו להיכנס אליו ויצא לנו קצת לדבר. הוא נשמע כמו בן אדם טוב אחרי הכל ואפילו מתוק." היא משכה בכתפייה ואני ניסיתי להדחיק את הכעס שחשתי. 

"אני צריכה להזכיר לך שאח שלך הוא זה שהזהיר אותך ממנו בכבודו ובעצמו?" הבטתי בה במבט חמור. 

"לא באמת אכפת לי. מיגל יכול להגיד מה שהוא רוצה וזה לא אומר שאני אקשיב לו." היא אמרה, "חוץ מזה, הוא יכול רק לדבר אבל הוא לא מכיר אותו כמו שאני הכרתי." היא הניחה את הצלחות המלאות על המגש והתרחקה, מותירה אותי בהלם. אף פעם לא חשבתי שהיא יכולה להיות עד כדי כך תמימה. 

הימים הבאים עברו עליי בהתחבטויות האם לספר ללורנה על מה שקרה ביני לבין כריסטופר, אך במחשבה שנייה קינן בי החשש על כך שאולי היא באמת מצאה חן בעיניו ואני רק אביך את עצמי. למרות זאת, מבטו המשועשע וקריצתו סירבו לעזוב אותי. אומנם זה נשמע אנוכי, אך הייתה לי הרגשה שהוא עושה את זה רק כדי להתגרות בי. לורנה הייתה בחורה מקסימה, אבל זה פשוט היה מוזר מדי שמיד אחרי שהוא סיפר לי על תחושת הבטן שלו, לפתע אני מגלה על כך שהם התחילו לצאת. 

"לר, אני יוצאת הלילה עם כריס והוא רוצה להביא איתו חבר. תבואי איתי?" לורנה ניגשה אליי כשעתיים לפני סוף המשמרת. 

"אני?" הבטתי בה בתמיהה. 

"כן, את." 

"תבקשי מאחת החברות האחרות שלך." משכתי בכתפיי. 

"אבל אני רוצה שאת תבואי. חוץ מזה שכולן עסוקות." היא נאנחה. 

"בבקשה. בשבילי." לורנה תפסה בידי והביטה בי בתחינה, "בבקשה בבקשה. אני מבטיחה לך שיהיה כיף." 

-----

"לעזאזל איתך, לורנה." יריתי לכיוונה רגע לפני שעמדנו לצאת מדירתי. בסופו של דבר היא הצליחה לשכנע אותי במבט המסכן שלה ואני רציתי לסטור לעצמי. 

"תירגעי ותפסיקי להיות כל כך לחוצה. הכל יהיה בסדר." כמובן שלורנה לא ידעה מה מתחולל בתוך ראשי והתייחסה לכך בקלילות. 

"בואי נלך, הם מחכים לנו למטה." היא זירזה אותי בזמן שהביטה במסך הטלפון הנייד שלה. כצפוי, כריסטופר הגיע עם הג'יפ שלו וברגע שאני ולורנה התיישבנו מאחור, חשתי בחרטה מתחילה לכרסם בי. 

"לא תכירי לנו את החברה שלך, לורנה?" כריסטופר היה הראשון שדיבר. 

"מצחיק מאוד." לורנה מלמלה בציניות. היא ידעה ששנינו כבר מכירים.