שמיים כחולים

פרק 23 - אין כמו בבית

"סקיילר?" אמי בהתה בי בתדהמה. 

"היי, אמא." הרמתי את ידי ונפנפתי לה במבוכה. האמת שלא היה לי מושג מה אני אמורה לעשות. 

"אני לא מאמינה. אני מדמיינת?" היא התקרבה אליי והרימה את ידה, צובטת אותי. "סקיילר, ילדתי." היא התנפלה עליי וחיבקה אותי בבכי, כמעט ומצליחה לסחוף אותי אחריה. עוד כשהיינו על הטיסה הבטחתי לעצמי שאני אשאר חזקה. היא סירבה לעזוב אותי במשך דקות ארוכות, עד שלבסוף התרחקה ממני. 

"מה את עושה כאן?" היא מחתה את דמעותיה וניסתה להשתלט על קולה הרועד, "החלטת לחזור?" לפתע היא פערה את עיניה הבוכיות, כנראה מהמחשבה על כך שזה המקרה. 

"לא, אמא. רק הגעתי לבקר." השבתי בשקט. היא פזלה לעבר כריסטופר והיה נראה כאילו היא הבחינה בו רק עכשיו. למעשה אפילו אני שכחתי מכך שהוא עומד שם. 

"בואו, היכנסו." היא הניחה את ידה על גבי וצעדה איתי פנימה.

"נעים מאוד להכיר אותך, גברת בלו. אני כריסטופר." אמי הושיטה לו את ידו והוא נשק לה. 

"בבקשה, תקרא לי מארין." היא אמרה, עדיין מנסה להבין מי האיש שעומד מולה. "אתה החבר של סקיילר?" קימטה את מצחה ופזלה לכיווני. 

"אני..." הוא החל לומר, "כן, אני החבר שלה." פערתי את עיניי למשמע דבריו. קודם ג'וש ועכשיו אמא שלי? 

-----

"מה לעזאזל אתה עושה? למה אמרת לה את זה?" לחשתי לכריסטופר בזמן שאמי הלכה למטבח כדי להכין לנו קפה. 

"כי זה מה שאמרנו לג'וש, זוכרת? אנחנו חייבים לשמור על גרסה תואמת כדי שזה יהיה אמין." הוא לחש לי בחזרה. 

"אני לא ביקשתי ממך לומר לו את זה." עיוותי את פניי בכעס. 

"את לא רוצה שאמא שלך תחשוב שהגעת ללונדון עם בחור זר לגמרי, נכון?" הוא הרים את גבותיו כשלפתע אמי נכנסה לסלון עם מגש בידיה וגרמה לנו להשתתק. 

"תני לי לעזור לך, אמא." קפצתי ממקומי ולקחתי את המגש מידיה, מניחה אותו על השולחן. 

"אז כמה זמן אתם כבר יוצאים יחד?" אמי כרגיל פתחה בשאלותיה החודרניות. 

"לא הרבה. אנחנו עדיין בהתחלה." כריסטופר מיהר להשיב במקומי משום שראה שאני מתקשה. 

"אז הוא בעצם הבחור שסיפרת לי עליו ושיקרת על כך שהכרתם בלימודים?" היא שאלה וצפיתי בכריסטופר מרים את גבותיו בפליאה. 

"כן, שיהיה." שילבתי את ידיי. 

"בן כמה אתה? איפה אתה עובד?" אמי החלה במטר השאלות שלה. 

"אמא, תפסיקי." ביקשתי ממנה. 

"זה בסדר." כריסטופר הרגיע אותי, "יש לי מועדון בבעלותי, במנהטן."