Fake Student ○ P.sj, Y.dw

2

'נו בוססס, אני באמת חייבת לעשות את זה?' רטנתי בקול ילדותי והזעפתי את פניי,
איתי הביט בי וגלגל את עיניו למראה הילדותי שלי,

'כן את חייבת, יון סונה. ועכשיו, את צריכה לזכור שהעיפו אותך מבית ספר קודם כי שרפת את מעבדת כימיה ושברת לתלמיד את האף כי הוא לא התנהג אלייך בכבוד' הוא אמר.

'אל תתפלא אם זה באמת יקרה' התפרצתי אל דבריו וכאשר ראיתי את פניו הבנתי שזה לא היה הדבר הנכון לעשות.
הרגע הבנתי שמבט באמת יכול לגרום לך לרצות למות .
הוא לקח נשימה עמוקה לפני שהמשיך לפרט לי עוד פרטים לגבי זהותי החדשה.

'התדמית שלך נועדה למשוך את הסוחר סמים ישירות אלייך. לגרום לו להתעניין בך. ואולי אפילו להעזר בך ולצרף אותך אל החבורה שלו.'

נזכרתי בדבריו של איתי. חורטת כל פרט על זהותי החדשה במוחי.

לא הקשבתי לאף מילה של המורה במהלך השיעור. זה הדבר האחרון שעניין אותי, החומר שלמדתי כשהייתי בת 18.

מה שעשיתי בשיעור היה לקחת מבט אל התלמידים שבכיתתי.

לא יכולתי לפספס במספר בנות שישבו בטור הרביעי מהצד השמאלי של הכיתה, שהביטו בי במלא שנאה וברצחנות ולא הפסיקו לפטפט במהלך השיעור, וניחשתי שזה היה כמובן עליי.
עיני נעו אל אמצע הכיתה שהיה שולחן ריק ולידו  ישבו תלמיד ותלמידה שהתלחששו בינהם ולא הפסיקו לצחוק. הילדה בעלת שיער שחור כהה שהגיע לה אמצע הגב והתלמיד שישב לצידה היה בעל שיער בלודיני שככל הנראה היה צבוע ומשקפיים עגולות עטו את פניו והעניקו לו מראה של תלמיד חכם וחמוד.
שאר התלמידים הקשיבו למורה או שחלקם פשוט בהו בנקודה מסוימת של הקיר וייחלו שיגמר השיעור.

הצלצול הגואל הגיע. ועוד לפני שהספקתי לקום ממושבי הקיפו את השולחן שלי שישה בנות מעצבנות לחלוטין.

וכולן נעצו מבט אך ורק בדבר אחד, בתלמיד שישב לצידי שהיה שקוע עמוק בתוך השינה המתוקה שלו.

'את יכולה לעשות את זה יותר בשקט?' אחת הבנות פנתה אליי כשקולה היה נשמע כמו צפצוף של תוכי.

גיחכתי לדבריה, 'תאמיני לי שהדבר שיגרום לו להתעורר זה יהיה הקול שלך ולא הרעש שלי' חשבתי בליבי.

'בשמחה' עניתי לה עם חיוך מזוייף, רק חבל שזה לא מה שהולך לקרות.
קמתי ממושבי והרמתי את תיקי והנחתי אותו בחוזקה אל השולחן והתחלתי להכניס את הדברים שלי לתוך תיקי.

למרבה הפלא הוא לא התעורר מזה אבל עדיין זה לא גרם להן להמנע מלשלוח לעברי כמה קללות.

גלגלתי את עיני למראה המטופש שלהן. ברצינות מה כל כך מעניין בלצפות במישהו שישן .
חטפתי מבט אחרון לעברו וראיתי רק דבר אחד, בחור עם פנים של תינוק. הנדתי את ראשי מצד לצד ועזבתי את שולחני. לא עברו שלוש דקות ושמעתי מאחוריי צעדים נוספים אך המשכתי ללכת מבלי לטרוח להביט של מי הצעדים אלה היו .