Fake Student ○ P.sj, Y.dw

14

תודה שוב לכל מי שקוראת את הסיפור הזה וכמובן ממשיכה להגיב ולהצביע❤
אני נהנת לקרוא את התגובות שלכן וזה נותן לי חשק להמשיך לכתוב.
ורציתי גם לומר שהעלילה מפרק הבא תתחיל להתקדם מהר יותר כך שבעצם לא צפוי להיות לסיפור הזה הרבה פרקים.

————

רצתי על העקבים כמעט מועדת בגלל שרגלי דרכה על אחד החורים הקטנים שבקעו מין הרצפה.
לא היה לי מושג כיצד הצלחתי לחמוק מהם, ובמיוחד מהבעה של סונג ג'ין כשראה מי נמצאת יחד איתם באותו מרתף, הבעתו לא יצאה מראשי.

עיניו החומות התרחבו ופניו החווירו מבושה ויותר מכל יכולתי לראות דרך עיניו שהוא הרגיש מושפל, קצות שפתיו זזו ברעד וגופו קפא במקום.

עצרתי במקומי, נושפת את האוויר שהצטבר בתוך ריאותי החוצה, תוך כדי מקללת את היום הארור הזה. אני שומעת את רעש הסירנות לא רחוק ממני, וביחד איתה את קולותיהם של קהל של אנשים שהיה סביב זירת האירוע.

המשכתי בהליכה מהירה וזהירה כדי לא למצוא את הרצפה קרובה מאוד אל פרצופי.

אנשים עמדו אחד ליד השני, לוחשים בינהם והמומים מהמאורע שלפניהם. אני שמה לב לשוטרים המנסים להרחיק את האנשים מהזירה, אשר מנסים להציץ ולהתעניין במה שהתרחש ועל הדרך להסריט זאת על הטלפון הפרטי שלהם.

לקחתי נשימה עמוקה, מסדרת את שיערי לאחור ונדחפתי לתוך ההמולת האנשים.

חלקם, דחפו אותי בחזרה ואף אפילו הוציאו צרור של קללות מפיהם וחלקם רק העבירו בי מבט קצר וחד לפני שהחזירו את עיניהם למה שקורה ממולם.

התעלמתי מהבעותיהם ומאמירותם והתקדמתי קדימה עד שהבחנתי שהגעתי לקידמת שבו היה סרט אדום המסמל שאסור לחצות.

השוטר מיהר להדוף אותי לאחור באלימות עם ידיו הגדולות והנפוחות, ׳אין כניסה. רק לצוות מד״א ולחוקרי האירוע׳ הוא זרק לעברי לפני שמיהר לחסום אותי עם גופו.

׳קודם כל תעיף את הידיים שלך ממני. ודבר שני, אני יחד כאן עם ג'קסון וטאהיון, השוטרים שעומדים בדיוק מצד השמאלי שלך, קרוב לניידת, שמדברים עם האיש שלבוש בחולצת ספורט ומכנסי גינס שחורים׳ סיננתי לעברו.

הבעתו נשארה כמו קודם, אטומה וחדורת מטרה, ׳לא אכפת לי אפילו אם זה היה ההורים שלך. אין כניסה לעוברי אורח׳ הוא אמר ומיהר לדחוף אותי לאחור אל האנשים שעמדו מאחורי.