Fake Student ○ P.sj, Y.dw

3

שיעור ספורט.

יצאנו מחדר הלבשה שהיה באולם ספורט אל הרחבה.

אה רין ממהרת לקרוא בשמי ואני מסובבת את ראשי אליה ופוגשת בחיוכה שלא ירד מפניה.

'הבגדים בסדר? לא לוחצים עלייך?' היא שאלה ואני מיד הנהנתי עם ראשי.

'הבגדים בסדר גמור. אין לך מושג עד כמה הצלת אותי, תודה רבה אה רין' מיהרתי להודות לה ולהחזיר לה חיוך נעים ואמיתי.

התלמידה שישבה מולי יחד עם התלמיד הבלודיני היה שמה אה רין. היא הסכימה להלוות לי את הזוג הנוסף של בגדי ספורט שהיו לה בלוקר, כמובן בעזרת דו וון אבל עדיין לא חשבתי שהיא תסכים לתת למישהי חדשה ללבוש את בגדיה.

'שטויות, כל חברה של דו וון חברה שלי.' היא אמרה ושילבה את ידה בשלי בהפתעה שדי גרמה לי להביט בה בהלם.

היא התמקדה בפניי עדיין בחיוך קטן, ומלמלה לעברי בשקט 'אולי זה די יפתיע אותך אבל נראה שהוא בוטח בך. אל תהרסי את זה, בבקשה' היא ביקשה בנימוס כשעיניה ברקו ויכולתי להבחין עד כמה אכפת לה ממנו.

לא עניתי דבר, רק הנהנתי עם ראשי .

הצטרפנו אל השורה של כיתתנו, ומולנו עמד בחור בסביבות הגיל 30 בבגדי ספורט, כשעל צווארו מונחת משרוקית ובידו הוא מחזיק מחברת.

הוא עמד זקוף וזוג עיניו החלו לעבור בין כל תלמיד, מחכה שכולם יהיו קשובים אליו לפני שהוא בודק נוכחות.

אחרי שכולם הפסיקו לזוז ולפטפט בינהם,הוא השפיל את מבטו אל מחברתו ומחזיר את עיניו אלינו.'בוקר טוב לכולם, אני הולך לבדוק נוכחות ולאחר מכן נצא אל המגרש ותרוצו שלושה סיבובים סביב המגרש' הוא אמר , קולו היה עמוק.

עיני חיפשו אחר התג של שמו אך לצערי לא היה שום זכר אליו.

הוא החל לקרוא בשמות של התלמידים ובכל פעם התלמיד השיב כאן עד שהוא נעצר בשם מסוים ושרר שקט.

'פארק סונג ג'ין' הוא הקריא שוב אך לא היה שום מענה. המורה מלמל משהו לעצמו והמשיך להקריא את שאר השמות.

הוא סגר את מחברתו ברעש, 'מישהו יודע איפה פארק סונג ג'ין, קאנג יאנג-היון וקים וון פיל ? הוא הביט בכולנו במבט חד כשכל אחד הניד את ראשו וניסה להמנע ממבטו המרתיע.

לפתע קול צחקוק נשמע ברחבי האולם ספורט, שלושה בנים צעדו לעברינו, לא מפסיקים לצחוק בינהם .

בגלל שעמדתי בקצה של השורה הם נעמדו לצידי, כשאחד מהם, זרועותו התנגשה בשלי וגרמה לי להידחף קדימה.

הוא לא שם לב לזה ופשוט גיחכתי ושמרתי על קור רוח כשעברתי את ידי בשערי, חוזרת לעמוד באופן זקוף.