Fake Student ○ P.sj, Y.dw

18

דו וון כרך את זרועו סביב כתפי, לא נותן לי לזוז מילימטר בלעדיו.

נשכתי את שפתי התחתונה, לחוצה שאפספס בגללו כל תנועה של טאהיון וג'ונגהיון יחדיו. תפסתי בחולצתו השחורה מושכת אותו מספיק קרוב אלי שישמע את דברי מבעד צלילי המוזיקה החזקים, שבקעו בכל רחבי ביתו של ג'ונגהיון.

'היי דוו וון, אני לא ילדה קטנה. אתה יכול להוריד את היד שלך ממני?' ביקשתי בנחמדות,

'היי יון סונה, די נוח לי כשהיד שלי סביבך.' הוא ענה, מחקה את קולי ברצון, כשפתיו היו צמודות לאוזני. הוא הרחיק את פניו ויכולתי להתבונן בהן, כשחיוך רחב התפרס על פניו.

נתתי לו דחיפה קטנה בכתפו. מביטה בו עם עיניים זוממות כשקצה שפתי נמתח.
'הבנתי' עניתי בערמומיות, 'אני מבינה שאתה רוצה גם להצטרף אלי לשירותים ולראות איך אני משתינה?'

שפתיו נפערו מהלם, ועיניו החומות התרחבו וידו אחר כמה שניות הייתה כבר צמודה לגופו.
'אלוהים, יון סונה. למה את חייבת להיות כזאת מגעילה?' הוא שאל כשהוא מניד את ראשו בגועל.

חייכתי חיוך מרוצה, 'כך חשבתי' עניתי בגיחוך כשהרמתי את גבתי.

'פשוט תחזרי מהר' הוא סינן, ועל פניו הייתה עדיין הבעה של גועל מהערתי.

'כן כן, קפטן דו וון' השבתי בצחוק, הוא נתן לי דחיפה קטנה קדימה, מזרז את התחת העצלן שלי. זרקתי לעברו מבט עצבני כשאני משפשפת את זרועי ומיישרת מיד את ראשי ומתקדמת לעבר השירותים שהיו בקומה השניה.

נאלצתי בדרכי לשירותים, לעקוף זוגות שנשענו על הקיר והחליפו נוזלים בינהם, בגרם המדרגות, וחסמו את המעבר. או חלק נערים, שצרחו אל תוך האוזן היקרה שלי, כשריח חזק של אלכוהול נדף מפיהם הצר ותחושה מבחילה התעוררה בבטני, מהריח המר של השתייה החריפה. הזכיר לי עד כמה אני מתעבת מסיבות.

לאחר שצלחתי להתחמק מכל המכשולים בדרך, עוברת בין המסדרון הרחב של הקומה השניה של ביתו של ג'ונג היון, שהיה מקושט בצורה ראווה ויפה. תמונות אומנותיות של ציירים מפורסמים כיסו את הקיר המבריק, ומספר דלתות מפוארות בכל מילימטר היו שכמעט זוג עיני יצאו ממקומן.

הלכתי לפי הנחיותיה של טאהיון, דלת לבנה בסוף המסדרון מצד ימין, זאת הדלת לשירותים. כשהגעתי, טאהיון הייתה כבר בפנים. היא סידרה את שערה המוזהב ומרחה לעצמה עוד שכבה של האודם בצבע פוקסיה על שפתיה. נעמדתי לצידה, שולחת את ידי אל הברז, מסובבת אותו ומרטיבה את ידי. הרמתי את ראשי, מתבוננת בה דרך השתקפותה במראה.

׳יופי, הכל מוכן׳ טאהיון מלמלה בחיוך גדול, כשעיניה זרחו מאושר כשהיא הביטה בעצמה על המראה. הכל היה לא אמיתי אבל זה רק אני ידעתי.
אם בת אחרת הייתה בחדר השירותים יחד איתה, היא הייתה בטוחה שהתשובה שלה מכוונת על האיפור שלה אבל ההפך הוא הנכון.
התשובה הייתה מיועדת עבורי, בדיוק כמו שסיכמנו לפני שכפות רגלינו דרכו בביתו של ג׳ונגהיון.
הנהנתי את ראשי בזהירות, שולחת לה מבט קצר, עד שעינינו נלכדות אחת בשניה מסמנות אחת לשניה וללא מצמוץ אחד כל אחת חוזרת לתעסוקתה.