Fake Student ○ P.sj, Y.dw

9

סונג ג'ין לא הפסיק להביט אל המחברת שלי ולאחר מכן על שלו. וככה כמה פעמים כשעל פניו הבעה המומה.

עיניו כמעט יצאו מהמקום כשהוא לא הפסיק להביט  בתוצאותיו של התרגיל ועל התוצאה שלי שהיו שונות לחלוטין.

'מה למען השם רשמת כאן?' הוא שאל בפה פעור וכשעיניו החומות הביטו בי, מחזיק בשתי ידיו במחברת שלי ונופף אותה באוויר.

גלגלתי את עיני וחטפתי ממנו את המחברת שלי, 'אתה מתנהג כאילו בפעם הראשונה אתה רואה פתרון של מישהו אחר' מלמלתי בגיחוך.

הוא החל לגמגם והצביע עלי, 'הפתרון שלך ההפך משלי. מה לעזאזל חרבשת שם?' הוא שאל.

בנתיים דא הי הניחה את העפרון על השולחן ושמה את ידה על מצחה ונאנחה, 'למה על כל דבר אתם צריכים להתווכח?' היא מלמלה בייאוש וסידרה את משקפיה.

סונג ג'ין חטף ממני את המחברת שלי שוב, מיהר למסור אותה אל דא הי יחד עם מחברתו והכריח אותה לבדוק את פתרונותינו במידיות.

סונג ג'ין לא הפסיק לזוז בכסאו שעשה רעשים מוזרים בכל תזוזה שלו, ואותו רעש הוציא אותי מדעתי.

שנינו ישבנו בחוסר סבלנות וחיכנו שהיא תסיים לבדוק.

ברגע שהיא סיימה, היא הרימה את ראשה מהמחברת, עיניה הקטנות התבוננו על שנינו כשעל פניה הבעה ששנינו לא הצלחנו לפרש אותה.

סונג ג'ין לפתע חבט את ידו בשולחנו, מבהיל את שתינו, 'נו אל תשאירי אותנו במתח ותגידי כבר מי צדק ומי לא' הוא רטן כמו ילד קטן.

פיה הקטן החל להפתח וכל סוף המילים החלו לצאת ממנו.

'הדרך של יון סונה די חדשה שלי ודי שונה ממה שמלמדים אותנו בבית ספר, אבל להפתעתי הפתרון שלך הוא בדיוק התשובה הנכונה' היא אמרה בקול שמח ומחאה כפיים עבורי.

חייכתי חיוך קטן והעברתי את מבטי אל סונג ג'ין שהלסת שלו כמעט נשמטה מהמקום כששמעה את דבריה. צחוק קטן יצאה מפי כשהוא התלונן כמו ילד קטן לאחר שהיא המשיכה בדבריה ואמרה שהתוצאה שלו לא הייתה אפילו קרובה לפתרון הנכון.

הוא הסתכל עליי בעיניים כועסות, 'זה לא פייר. את לא אמורה להיות בכלל חכמה' הוא אמר.

'למי קראת לא חכמה?' אמרתי במעט זעם כשנתתי לו מכה בראש.

הוא שפשף את ראשו מהמכה ונאנק מכאבים והביט בי בפנים חמוצות 'לך' הוא מלמל בשקט אך שמעתי אותו והבאתי לו שוב מכה.

הוא נאנק מכאבים 'למה לעזאזל הכת בי שוב? לא אמרתי שום מילה' הוא התלונן בתמימותו.

'זה מה שמגיע למי שאומר דברים מטופשים' אמרתי לו בחיוך רשעי והוצאתי את לשוני.