Fake Student ○ P.sj, Y.dw

7

הטלפון הנייד לא הפסיק לרטוט במשך יומיים שלמים.

לא טרחתי לבדוק מי זה שהתקשר ושלח הודעות בלי הפסקה כי זה לא היה חשוב לי כרגע.

כל מה שהיה חשוב לי ביומיים האלה היה לפענח את המקרה שקרה בסמוך למועדון.

אותה נערה שעוד לא מלאו לה שמונה עשרה קראו סונג מי-קאיונג, הייתה  גרה ברחוב סה ג'ונג בעיר דאגו יחד עם אימה.

היו מעט מאוד ראיות שיכלו להוביל אותנו אל האדם שסיפק לה את החומרים ועולל את הדברים האכזריים האלה אל גופה.

על גופה לא נמצאו שום דנא אחר משלה.

במועדון המצלמת אבטחה הייתה מקולקלת כך שלא יכלה לספק לנו את התרחשויות שקרו באותו יום.

התקווה היחידה הייתה מונחת על אימה והטלפון הנייד שנמצא צמוד לגופה.

כשדמותי פגשו בפניה של אימה על מנת לשוחח עימה,פניה הנסערות ויללותיה שיצאו מפיה שברו כל חלק מגופי.אימה היחידה שגידלה את ילדתה שכל היום עבדה בשביל שלא יחסר לה דבר,לא הייתה מודעת למצבה של ביתה.

היא לא ידעה שהיא עברה את כל זה.

תפסתי בראשי שיצאתי מהחדר והוצאתי אנחה כבדה מפי ,התפללתי בתוך תוכי שהתשובה נמצאת בתוך הטלפון הנייד שלה.

חבטתי את ידי בשולחן כשההודעות הפרטיות שנמצאו בטלפון הנייד של מי קאיונג הגיעו מטלפון שנועד לשימוש חד פעמי.

ישבתי במשרדי כשאני לא מפסיקה ללעוס את העט שהיה בתוך פי שדי הפך להרגל בשבילי.שיערי שהיה אסוף בקוקו מרושל ונתן לי מראה מבולגן .

אני וכל המשרד היה נראה בלאגן אחד גדול.

הדלת של משרדי נפתחה בסערה וחשפה את פניו הזועמות והמחרידות של הבוס.

'למה לעזאזל אני צריך לשמוע בזמן החופש היחידי שלקחתי לעצמי שאת לא ממלא אחר ההוראות המדויקות שהוריתי עלייך?' הוא שאל בצעקה, פניו היו אדומות בפעם הראשונה בחיי.

לא טרחתי להביט בו יותר כי ידעתי עד כמה הוא כועס עליי.

נשענתי על ידי ועצמתי את עיני,'בוס, אתה מכיר אותי יותר מדי טוב בשביל לדעת שלא אוותר בקלות על התיק הזה' אמרתי בטון שונה ממנו, רגוע מה שגרם לו להתעצבן יותר.

הא הניח את שתי ידיו על מותניו מתבונן בי כלא מאמין,'אמרת נכון אני הבוס שלך. אבל אני חושב שאת שוכחת את המשמעות שמאחורי המילה הזאת.זה לא משנה כרגע אם אני מכיר אותך טוב או לא. הוריתי עלייך להתמקד אך ורק במשימה אחת בזמן הזה ולא להתעסק בדברים שקורים מסביב' הוא אמר מספיק בקול רם כדי שכל האנשים מחוץ לחדר ישמעו את קולו .