Institution

פרק 1- זוג נעליים

הסיפור הוא סיפור בוגר 14+ הקריאה על אחריותכן.

תהינו!! ♥♥

חלק א'- מוסדות

פרק 1- זוג נעליים

העיניים שלי אדומות, אני בטוחה בכך.

"לוקה! חתיכת דפוק! מה אתה נושף לי טבק לעין!" הבאתי את אצבעותיי לעיניי ושפשפתי אותן, מנסה להוציא את כל עלי הטבק הזעירים מעיניי. לוקה צחק והמשיך לגלגל לי ולו סיגריה. עיניי התחילו לשרוף טיפה, דחפתי אותו ואז תפסתי אותו כדי שיעמוד מולי, הטבק והניירות נפלו לקרקע.

"רובין הסיגריות!" הוא צעק עליי.

"תנשוף לעין שלי ותוציא אם יש שם עוד טבק." דרשתי. הוא קירב את פניו לשלי ונעץ את עיניו בשלי, מרים את פיו ונושף. אני ממצמצת בהפרש של אפילו לא שנייה ואחרי כמה דקות הוא הוציא מה שהיה לי בעיניים. אני משפשפת אותן ודמעות זולגות מרוב ששורפות לי עיניים, לא דמעות מרצון.

לוקה התכופף והרים מהעלים היבשים שעל הקרקע את הניירות והטבק שלנו, ניירות וטבק שהיה לנו מאוד קשה להשיג במקום הזה. התיישבנו על האדמה ועישנו בשרשרת שלוש סיגריות. הזמן החופשי עומד להסתיים ואנחנו צריכים לחזור לפני שישימו לב שנעלמנו.

אוזנינו הזדקרו למשמע צעדים, נעליים ששוברות את העלים היבשים. הזדקפנו וזרקנו את הסיגריות הצידה. לא היה לנו אפילו זמן לכבות אותם כי אז גברת הופמן הופיעה ולידה שני העוזרים שלה. "ידעתי שאמצא אתכם כאן." אמרה ואי שביעות רצון נשמע בקולה.

כשהסתכלה לי בעיניים פערה את עיניה. "מה לעזאזל רובין?" שאלה במבטא האמריקאי הדרומי שלה שצרם לאוזניי. "שוב לקחת סמים?" היא הסתכלה על לוקה כדי לראות אם גם הוא כמוני, עם עיניים אדומות.

"לא גברת הופמן." עניתי. "נכנס לי עלים לעין." זה לא היה שקר... בערך.

היא גיחכה בזלזול. "כמה טיפשה את חושבת שאני?"

התאפקתי.

לוקה לא התאפק. "טיפשה מאוד גברת הופמן."

היא הסיטה את מבטה אליו בחדות ופערה את עיניה הרעות. "לא הספיק לך העונש של שבוע שעבר אני מבינה." אמרה. "במשך שאר השבוע אתה תורן בחדר אוכל בלילות, לבד."

"לבד?!" הוא נהם. "הו, לא, לא, את טועה!"

"גברת הופמן זה לא פייר." אמרתי בכעס.

"צודקת. את תעזרי לו." אמרה.

"ממש לא!" התפרצתי. "תנקי את הצלחות המלוכלכות של הסתומים כאן!"

ריח של עשן עלה באוויר. הם לא הריחו אני מניחה. התעלמתי מזה. "אל תקראי להם סתומים כי בינתיים הם עושים את הדרך שלהם כמו שצריך, לא כמוכם שרק רוצים להישאר פה ולא לעוף לי מהעיניים כבר!" צעקה.