חתלתול

פרק 5

לאחר סבב קניות בקניון היחידי בעיר הקטנה בה גר מטיאס, הוא החליט לנדור נדר שלעולם, אבל לעולם, לא יחזור על כך שנית. מסע קניות הוא סיוט בפני עצמו, אבל אם תוסיפו אליו חתלתול מפוחד שמצד אחד מנסה להיצמד אליך כאילו יכל להיכנס אל תוך גופך ומצד שני מנסה לברוח מכל דבר שזז כל עוד נפשו בו, אתם מקבלים אסון אחד גדול. שום דבר לא הצליח להרגיע את היצור המפוחד, אפילו לא אוכל. עד שלא נכנסו חזרה לביתו של מטיאס הוא פשוט לא הסכים להתנתק מזרועו. מטיאס היה די בטוח שכבר נעשה לו שם נמק עד עכשיו.

"בית, תודה לאל!" מטיאס נאנח בכבדות והוריד את שקיות הקניות על הרצפה בכניסה, דואג לוודא שהחתלתול נכנס איתו וסוגר לאחר מכן את הדלת "אני מקווה שאתה יודע להעריך את מה שאני עובר בשבילך" אמר והנער צחקק והתיישב על הספה, מרגיש בנוח להרפות מהאחיזה במטיאס עכשיו כשחזרו למקום מוכר ובטוח. "אתה רוצה ללבוש את הבגדים החדשים שלך?" שאל אותו והבעה מהוססת עלתה על פניו של הקטן. מטיאס כיווץ את גבותיו בבלבול "מה קרה, אתה לא אוהב את הבגדים שקניתי לך?" שאל והנער מיהר להניד בראשו בבהלה "אז, מה הסיפור?" שאל. נער-החתול נעצר והתכווץ לתוך עצמו, מחזיק עם ידו הקטנה את החולצה הגדולה שלבש וקובר בה את אפו, עוצם את עיניו לרגע. לאחר מכן הוא פקח את עיניו מחדש ונעמד על רגליו בזהירות, עושה את דרכו אל מטיאס ותופס בחולצתו לפני שמתקרב עוד יותר, נצמד אליו וקובר את אפו בחולצה.

מטיאס חשב לרגע שהוא משוגע כאשר הרגיש איך החתלתול הקטן גרגר בסיפוק כשהתכפר בתוך חולצתו ורחרח בעונג. כן, הוא פאקינג גרגר. כמו פאקינג חתול! אלוהים, ייקח לו זמן להתרגל לזה. כל הדבר הזה היה כל כך מוזר! "הריח שלי?" מטיאס שאל בבלבול, מרגיש את הקטן מהנהן כנגדו אך לא מתרחק או מפסיק את הגרגור החתולי שלו. "אתה אוהב ללבוש את החולצות שלי.. בגלל הריח שלי?" הדגיש כדי לוודא והקטן הנהן בשנית "אתה ילד מוזר מאוד" אמר והחתלתול צחקק וסוף סוף התנתק ממנו, מעלה אליו זוג עיניים כחולות ומחייכות. "אתה יודע," הוא החל לומר לאחר מחשבה קצרה "זה די מוזר לי שאתה לא יכול לדבר, הייתי רוצה לדעת איך הקול שלך נשמע" סיפר והקטן הביט עליו בשקט, מחכה שימשיך "אולי.. אולי תרצה שאלמד אותך?" שאל בהיסוס, לא מצפה לחיוך הענק שהתפרס על פניו של נער-החתול שהנהן בהתרגשות ומשך בחולצתו של מטיאס, גורר אותו להתיישב יחד איתו על הספה. מטיאס צחק למראה הנרגש שלו והתיישב לצדו "אוקי, אוקי" אמר "טוב, אז אנחנו יודעים שאתה מצליח להבין כל מילה שאני אומר לך ואתה די שולט בשפה" אמר והשני הנהן "כל מה שעליך לעשות בעצם זה ללמוד איך לבטא אותן ולהוציא אותן מהפה שלך בעצמך" אמר בפשטות והקטן הנהן בשנית "מה אתה אומר שנתחיל במשהו פשוט?" הציע "תגיד מטיאס" אמר והשני הסתכל עליו ומצמץ כמה פעמים, לא עושה שום דבר "חתלתול?" מטיאס שאל בבלבול "קדימה, אתה יכול לעשות את זה, רק תנסה. תגיד מטיאס" ניסה שוב. הנער הקטן הסתכל עליו בזוג עיניים גדולות. הוא פתח את פיו בהיסוס קל אך לאחר שניה סגר אותו מיד, מניד בראשו וממהר לקום מהספה ולבורח משם "הי, מה קרה, לאן אתה הולך?" מטיאס קרא וקם אחריו, מסתובב להביט בחתלתול הקטן רץ אל חדרו "חתלתול!" צעק אך הוא לא חזר. הוא נאנח בכבדות והניד בראשו "פשוט נהדר" מלמל והתיישב חזרה במקומו, מעדיף לתת לו קצת זמן לעצמו.