חתלתול

פרק 20

מצטערת שלקח לי זמן, מי שדיבר איתי אחד על אחד גם יודע כנראה את הסיבה. אני אמרתי את זה בעבר אבל אומר זאת שוב למי שלא הבין או הפנים, אני באמת לא מסתכלת על מטרות למרות שהן כן חשובות אבל לא כל כך רלוונטיות. אני מעלה פרק ברגע שהוא מוכן וכותבת אותו ברגע שיש לי זמן פנוי. בכל מקרה הכל בסדר עכשיו ואני מקווה שיהיה לי קצת יותר זמן לכתוב פרקים ולהעלות לכם אותם. אני לא מאמינה שזה יהיה כל שבוע, אבל אשתדל להעלות בקצב סביר והכי מהר שיתאפשר לי. אני שמחה לראות שעדיין זוכרים את הסיפור ורוצים לקרוא עוד ועוד פרקים, זה באמת מחמם את הלב ולא מובן מאיליו. מקווה שתאהבו את הפרק ותגיבו את דעתכם הכנה! קריאה מהנה!

השבוע עבר בלי שמטיאס הספיק לשים לב לכך וכבר הגיע עוד סוף שבוע. אחיו של מיילו עדיין שהו אצלו בבית, ישנים על הספות בסלון. יאמר לזכותם שהם לא היו חזירים וידעו להעריך את מה שקיבלו. הם תמיד דאגו לסדר את הסלון בבוקר כשקמו מהשינה ולקפל את כל השמיכות והכריות חזרה לארגז המיועד להן, הם תמיד שתפו את הכלים לאחר האוכל ואף עזרו בהכנת הארוחות, או יותר נכון קייטלין עזרה בזה, טימותי רק ידע לשרוף אוכל במיקרו. הם גם דאגו לשטוף את הבית מידי פעם, לטאטא לכלוך ואפילו לעשות אבק. מטיאס בכנות לא ידע להגיד אם זה בגלל היותם חתולים וזו הסיבה למה יש להם צורך לנקות כל הזמן ולשמור על רמת היגיינה גבוהה, או שהם סתם היו חולי ניקיון עם הפרעת סדר וארגון קשה. בכל מקרה, זה לא ממש עניין אותו והוא גם לא ממש התעסק בזה. הם שמרו על הבית נקי ומסודר ולא הרסו שום דבר, זה כל מה שהיה חשוב בעיניו.

הבוקר התחיל די רגוע כמו כל בוקר אחר, מטיאס רפרף בעיניו בעייפות בזמן שניסה להתרגל לאור שנכנס לחדר מהשמש החזקה של היום, מפהק ארוכות ומותח את שריריו התפוסים משינה. הוא נאנח בצרידות לעצמו והתכוון לקום מהמיטה אך נעצר מיד כאשר הרגיש משקל שכבר נהיה מוכר מידי נח על גופו. מטיאס פיקס את מבטו והסתכל מטה אל הגוף הקטן שישן מעליו, ידיו הקטנות של נער החתול נחות על חזהו הקשה ורגליו נחות צמוד לגופו מכל צד, עוטפות אותו בחום ודואגות לרתק את גופו קרוב לשלו, כאילו פחד שיברח לו באמצע הלילה. מטיאס חייך בחום למראה הנער והעלה את ידו ללטף את שערו הבהיר, מעביר בו את אצבעותיו הארוכות ומהמהם לעצמו בסיפוק. בזמן שמטיאס נשאר במיטה ונתן למחשבותיו לנדוד רחוק כך גם ידיו המשיכו לנדוד לכיוון שונה והמשיכו ללטף את הנער לאורך כל הדרך משערו אל עורפו ואז גבו, שתי הידיים דואגות להעביר מגע נעים ומלטף לאורך כל הזמן עד שהגיעו אל המותניים הצרות והחלו ללטף את הצדדים בעדינות, גורמות לגופו של הנער לרעוד ולעיניו הגדולות והכחולות להיפקח בישנוניות.