חתלתול

פרק 30

מתנה לכבוד השנה החדשה (:

כשטימותי התעורר, הדבר הראשון שראיין עשה היה לנשוף בהקלה ולמחוץ אותו בחיבוק חזק, מפזר אין ספור נשיקות על פניו.

דמעה בודדה עלתה לעיניו של טימותי כשהבין שהוא ניצל. הוא חזרה הביתה, לראיין.

עיניו נפערו כשנזכר באחיו הקטנים. הוא מיהר להתנתק ממנו והסתכל סביבו.

הוא נאנח בהקלה כשמצא את שניהם שוכבים במיטה לצדו, שקועים בשינה.

טימותי העלה את עיניו לראיין, נתקל בצבען החם והמוכר "הם בסדר?" שאל בקול צרוד.

ראיין העלה את ידיו אל פניו והנהן "אתה בסדר?" שאל בדאגה.

"אני בסדר" טימותי לחש ונאחז בזרועו של ראיין, מחייך בעייפות.

"יופי." ראיין לחש ורכן לנשוק לשפתיו.

פרץ חום עטף את שניהם כאשר שפתיו של ראיין נגעו בשל טימותי, זה הרגיש כאילו כל החתיכות נופלות חזרה למקומן. שניהם היו צריכים את זה.

נחירה חלשה גרמה להם להיעצר.

טימותי התנתק באטיות מהנשיקה והסתובב להסתכל על מטיאס, שישן על הכיסא לצד מיילו. ידו הגדולה עדיין אוחזת את היד החיוורת של הקטן.

"הוא נראה רע." טימותי ציין בשקט.

"הוא מרגיש אפילו יותר רע" ראיין השיב "הוא לא יחזור לעצמו עד שמיילו יתעורר. וגם אז, הוא יהפוך לפרנואיד."

"כאילו שאתה לא פרנואיד." טימותי נחר בשקט.

"אני לא עד כדי כך גרוע..." ראיין מלמל, רוכן לנשוק שוב לשפתיו של בן זוגו.

"אתה נוראי." טימותי צחקק כשהתנתקו.

"איך יש לכם כוח להיות כל כך דביקים על הבוקר?" קול רך ועייף רטן בשקט.

עיניו של טימותי נפערו "קייט, את ערה" הכריז ומיהר לתפוס בידה, מניח את השניה על המצח שלה "איך את מרגישה? את בסדר?"

קייטלין צחקקה "אני עייפה, אבל אני בסדר." היא הבטיחה.

"טוב לשמוע." ראיין חייך בשמחה.

קייטלין החזירה לו חיוך "כל זה בזכותכם. תודה לכם, על שהצלתם אותנו." היא לחצה את ידו של טימותי, ידה השניה לוחצת את ידו של האח הקטן שלה.

"הבאתי עוד מטלי-" הקול נעצר, וכך גם טימותי וקייטלין.

השניים סובבו באטיות את מבטם אל פתח החדר, מוצאים שם דמות מוכרת.

"מה-"

"אמא?" קייטלין צייצה בקול לא מאמין, עיניה נפערות לרווחה.

האם הפילה את המטליות מידיה והעלתה אותן אל פיה. דמעות עלו אל עיניה הכחולות והבהירות.