חתלתול

פרק 2

טוב אז אני חייבת להגיד שאני פשוט חולה על כל אחד ואחד ממכם!!! לא ציפיתי לכמות כזאת של הצבעות ותגובות בכלל!! ועוד בפרק ראשון לספר חדש! ריגשתם אותי ברמות!! מקווה שתאהבו אפילו יותר את הפרק ההזה ושייתבהרו לכם דברים שלא הבנתם כל כך בפרק הקודם (: קריאה מהנה!

א-אתה" מטיאס הסתכל בעיניים פעורות על הנער. הקטן התכווץ אל תוך עצמו ואוזניו השתטחו לתוך שערות ראשו בפחד בזמן שעיניו הגדולות והכחולות בהו בו באימה. מטיאס מצמץ וניער את ראשו והתכוון להושיט יד אל הנער אך הקטן פלט שריקת בהלה וגרר את עצמו לאחור בניסיון להתרחק ממנו "לא, לא- שיט. לא התכוונתי לפגוע בך או להבהיל אותך" מטיאס מיהר להתכופף אליו כדי להסתכל עליו בגובה העיניים "זה היה בלי כוונה. אתה פשוט, כלומר- אתה.." מטיאס חיפש את המילים הנכונות כדי לבטא את רגשותיו "בחיים לא פגשתי ילד-חתול בעבר. יש לך פאקינג אוזניים של חתול, ואתה מיילל! ובחייך, אף ילד נורמלי לא עושה 'מיאו', זה פשוט.. מוזר" הילד הקטן הבזיק אליו מבט פגוע, עיניו מסתכלות עליו בעצב ושפתו התחתונה מתחילה לבצבץ החוצה. מטיאס הסתכל עליו בבלבול ועיניו נפערו בבהלה כשהבין לאן זה מוביל "לא, לעזאזל לא התכוונתי! בבקשה אל-" הילד הקטן פלט ייללה מסכנה ועיניו הגדולות החלו לייצר אין ספור דמעות מלוחות שנפלו על פניו בלי הפסקה "-תבכה.." מטיאס נאנח והעביר את ידו בשערו בייאוש, מנסה להתקרב אליו עוד צעד אחד קטן "בבקשה תפסיק, אני שונא לראות אנשים בוכים, זה מבאס" הוא אמר אך נראה שהילד רק בכה חזק יותר. מטיאס רטן לעצמו "לא התכוונת לפגוע בך, לעזאזל.. פשוט הפתעת אותי. אני לא רגיל לראות.. אנשים כמוך" מטיאס שקל את מילותיו פעמיים לפני שדיבר, מפחד לגרום לילד הקטן לבכות אפילו יותר. "די, בבקשה.. תפסיק" הוא התחנן כשהילד החל לשהק בייבבות בין הבכי שלו ושפשף את עיניו בחוזקה "לא התכוונתי לקרוא לך ככה, אתה לא מוזר בכלל! למעשה, האוזניים שלך ממש יפות, אפילו חמודות! ו-ואתה נורמלי לחלוטין, למעשה מי אני שאקבע מי נורמלי ומי לא? אולי אני הלא נורמלי? אולי כל העולם הזה לא נורמלי? העולם הזה משוגע! בבקשה אני מתחנן, רק תפסיק בכות! זה מוציא אותי מדעתי!"

מטיאס הרגיש שהוא מתחרפן וניסה לומר כל דבר כדי להרגיע את הילד הנסער. הוא לא היה טוב במצבים כאלה ובהחלט לא ידע איך להתמודד איתם, הוא שנא לראות אנשים בוכים! הוא לא ידע איך לנחם אותם ואיך לגרום לרעש הזה להפסיק! "אלוהים, זה לא טוב.." הוא מלמל לעצמו ומשך בשערו בייאוש. הוא הרים את עיניו אל הילד הקטן שייבב בפגיעות, מנסה להנמיך את קולו ולדבר יותר ברכות "בבקשה אל תבכה, אני מצטער על מה שאמרתי לך, לא התכוונתי לזה" הילד הקטן הוריד את ידיו מעיניו שהיו עכשיו אדומות ורטובות והסתכל עליו באומללות. "בבקשה, בוא תיכנס.. אני הבטחתי שאכין לך אוכל, זוכר? ואתה רצית לעשות מקלחת חמה, זה נשמע נחמד לא? בטח קר לך כל כך.." אמר והילד הנהן בהסכמה, שפתו התחתונה בולטת במסכנות ואלוהים זה היה כל כך חמוד שמטיאס רצה להקיא על עצמו "קדימה, אתה לא רוצה להצטנן יותר, והלילה הזה בהחלט קריר מהרגיל. בוא, אכין לך משהו טעים לאכול" הוא הושיט את ידו אל הילד הקטן שהסתכל עליו בהיסוס. לאחר מחשבה ארוכה הילד שלח את ידו הקטנה לשל מטיאס שמיהר לתפוס אותה בידו, מרגיש חום מתפשט בגופו וצמרמורת נעימה עברה בו בזמן שהרים את הילד הקטן בזהירות מהרצפה ונתן לו לבוא אחריו אל תוך הבית.