חתלתול

פרק 13

טוב חברים אז אני מאמינה שחלקכם שמתם לב שהגעתם כבר למטרה אבל לא העליתי ישר פרק, אז למי שלא מעודכן עדיין הייתי בחו"ל לכן לא יכולתי להעלות לכם שום דבר אבל שלא תחשבו שלא עקבתי אחרי ההצבעות והתגובות המדהימות שלכם שרק עודדו אותי וגרמו לי לרצות לחזור כבר לארץ רק כדי לכתוב לכם פרק נוסף! אז עכשיו שחזרתי לארץ ועם כוחות מחודשים ומוטיבציה גדולה מאוד לכתוב, בזכותכם כמובן, אני שמחה להודיע שהספקתי לכתוב לכם פרק תוך שעות ספורות בלבד! (לא היה לי זמן לעבור על הפרק ולראות שאין טעויות אבל בקטנה חחח) אז מבלי להרבות יותר מידי במילים (או להפוך את ההקדמה הזאת כך שתישמע כמו איזה נאום לאוסקר), אני גאה להציג בפניכם את פרק 13! קריאה מהנה!
         
במשך השבוע האחרון מטיאס היה לחוץ כמו טמפון. הוא התנהג באופן מתוח ודרוך כל כך, תמיד מסתכל לכל עבר ומחפש אחר כל סכנה שלא תבוא. הוא לא הצליח להרגיע את עצמו מאז אותו המקרה בדירה, מאז אותו יום שראה את האיש המסתורי מציץ אל תוך הבית שלהם מבעד לחלון. זה הרגיש כמו אחד מסרטי האימה האלה, שהקורבן נמצא בבית והפושע מחכה לו בחוץ. רק שלהבדיל מאותם סרטים, מטיאס לא ראה את עצמו כקורבן והוא בהחלט לא פחד על חייו.

משהו חשוב יותר הדאיג אותו, מישהו חשוב יותר שלא יצא מתוך ראשו ונתן לו מנוחה. מיילו, החתלתול הקטן שהצליח להתגנב אל תוך ליבו מבלי ששם לב בכלל. הוא היה הדבר הכי חשוב ומרכזי בחייו של מטיאס, מאז אותו הערב בו התנשקו לראשונה הוא החל להרגיש דברים מוזרים בתוך חזהו, אין ספור רגשות שלא חש בעבר עלו בתוכו והציפו אותו כך שבקושי יכל לנשום כמו שצריך. בכל פעם שהסתכל על הנער הקטן הוא הרגיש איך נשימתו נלקחת ממנו והוא טובע מחדש בתוך האוקיינוס הכחול שבעיניו התמימות והיפות. הוא רק רצה להחזיק אותו בין זרועותיו בכל רגע נתון, לחבק, לנשק ולהרגיש את חום גופו צמוד אליו. הוא רצה לדעת שהוא בסדר, שמור ומוגן מפני כל סכנה שלא תבוא. והאיש ההוא בחלון אכן הצליח לערער את כל הביטחון שהיה לו. עכשיו הוא כבר לא הרגיש כל יכול, הוא לא הרגיש יותר אותו בן אדם. הוא הרגיש שונה.