חתלתול

פרק 28

הפתעההה!
טוב אז היה לי זמן (ומוזה מסתבר), ויצא שהצלחתי לכתוב פרק נוסף. הידד 💃🏼
שתהיה קריאה מהנהה!

העולם פתאום עבר להילוך איטי. הכל הרגיש כאילו נלקח מתוך סרט.

מטיאס יכל להרגיש את ליבו דוהר בתוך בית החזה, מנסה להיקרע בכוח החוצה.

ראיין חשק את לסתו והידק את אגרופיו לצד גופו. זה עכשיו או לעולם לא.

חרב ארוכה התעופפה בחדות ועשתה את דרכה בין החבורה והישר קדימה, חודרת אל תוך חזהו של אלאריק ומפילה את גופתו אל הקרקע.

המדען לחץ על המזרק בבהלה והחדיר את החומר שהיה בפנים אל תוך הצינור.

וזה היה הזמן לפעול.

ראיין ומטיאס פרצו קדימה.

מטיאס הטיח אגרוף אחר אגרוף בפניו של המדען. הוא הדביק את ידו הענקית אל פניו  ודפק את ראשו על הקיר, משאיר אותו צמוד אליו.

ראיין הופיע לצדו, מוציא מזרק המוסתר בתוך ידו ומחדיר אותו הישר אל צווארו של המדען המשוגע.

את הצעקה מלאת הכאב יכלו לשמוע בכל רחבי הבניין הישן.

"מה לעזאזל..." איידן נשף בהפתעה, צופה יחד עם השאר בגופת האיש המבוגר נופלת אל הקרקע. גופו החל לפרכס. קצף יצא מפיו בלי שליטה בזמן שרטט על האדמה עם עיניים פעורות.

זה נגמר.

"מיילו!" החתולה הבוגרת פרצה בריצה קדימה, נאחזת בפניו של הילד ומנסה נואשות להעיר אותו "מיילו, זו אמא. בבקשה תתעורר, בבקשה! תפתח את עיניים!" היא ייבבה בהיסטריה, אין ספור דמעות עולות אל תוך עיניה בזמן שבכתה בכאב.

מטיאס הסתכל מלמעלה על שתי הדמויות הקטנות והדומות כל כך. כל גופו הרגיש כמו צמר גפן, כאילו היה בתוך חלום מוזר. הוא לא יכל להאמין שזה קורה.

יד גדולה נחתה על כתפה של האם. היא העלתה את עיניה אל זוג עיניי דבש חמות.

"זה בסדר," ראיין אמר בקול רך ומטון "הוא יהיה בסדר."

"איך הוא יהיה בסדר?" היא ייבבה חזרה "ה-הוא החדיר לו א-את החומר הזה לתוך הגוף ב-במטרה להרוג אותו, והוא הצליח!"

"הוא לא עשה שום דבר חוץ מלהכניס לו מינרלים לתוך הגוף." ראיין השיב בחיוך קטן, לוחץ על כתפה כאות תמיכה.

החתולה כיווצה את גבותיה בבלבול "מ-מה?"

ראיין פלט צחקוק קטן, מסתובב להסתכל על ריק שהספיק לשלוף את החרב מגופתו של אלאריק, מנקה אותה בזהירות.