"בחייך חתלתול, תפסיק לזוז כדי שאני יוכל לחפוף את שערך" מטיאס רטן בזמן שנער-החתול נע מצד לצד באמבטיה, מנקר בועות באצבעו ומצחקק בשמחה. כבר עשר דקות שהוא לא הפסיק לזוז ומטיאס רק ישב שם בשעמום וחיכה שיפסיק, מה שלא קרה עדיין.
"לא" הנער השיב והעלה בועה גדולה על ידו, מקרב אותה אל פיו ונושף עליה, גורם לה לעוף חזרה.
מטיאס העלה גבה לעומתו "לא?" שאל
"לא" השיב הבלונדיני, מבזיק לעברו חיוך
מטיאס החמיץ את פניו "נהיית חוצפן מאז שלמדת לדבר שוב" ציין והנער צחקק אך מטיאס נשאר בהבעתו הרצינית. נער-החתול נעצר והסתכל עליו, מחכה שיחייך חזרה אך פניו נפלו והפכו מודאגות כשראה שמטיאס לא מגיב, נשאר במבטו הרציני ובהחלט לא מרוצה.
הבלונדיני ניקה את ידיו בתוך המים מהסבון בזריזות לפני שעלה לשבת על ברכיו, מסתובב עם גופו לכיוונו של מטיאס ומניח את ידיו הקטנות על עדן האמבטיה.
"מ-מאטי?" שאל בשקט, מסתכל על עיניו הירוקות בחשש. מטיאס המהם בתגובה אך לא ענה במילים, רק מסתכל על הנער שהחזיר לו מבט מלא דאגה. הוא בחן את הנער המודאג שבחן אותו בזהירות והרגיש שהוא יכול למות רק מהמבט החמוד והתמים שלו. גם כשהתנהג כמו פרחח קטן הוא עדיין היה היצור הכי מושלם שמטיאס פגש בכל ימי חייו וגרם ללבו להתהפך בתוך חזהו ולהרגשה הכי מוזרה שחש אי פעם להתפשט בגופו. הדרך בה הסתכל על מטיאס עם עיניו הגדולות והכחולות גרמה לו להישאב פנימה ולרצות לטבוע בתוכן, הדרך בה דאג שמטיאס לא יכעס עליו וכמה חשוב היה לנער לראות אותו מחייך אליו חזרה גרמו לו לרצות לחייך אל הנער עד סוף חייו ולדאוג שתמיד יחייך אליו חזרה. זה היה מוזר בהתחשב בעובדה שהכיר אותו רק לפני מספר ימים, אבל הוא לא יכל להתווכח עם התחושה או להתכחש אליה. הוא היה שבוי בקסמיו של החתלתול הקטן והוא נהנה מכל רגע.
נער-החתול הביט לצד בתהייה, חוזר להביט בו בהיסוס, שיניו הלבנות נושכות את שפתו התחתונה וניביו החדים מציצים החוצה "מ-מאטי כ-כועס?" הוא שאל בשקט, קולו הססני.
מטיאס הסתכל עליו ארוכות לפני שנאנח לעצמו, מתקשה להישאר אדיש למבטו של הקטן "אני לא כועס חתלתול, אבל אתה בהחלט מקשה עלי לעזור לך וזה מתסכל אותי מאוד" אמר בכנות, הנער מניד בראשו בעדינות, נמתח על ברכיו ומתקרב עם גופו אל מטיאס שישב על שרפרף נמוך ליד האמבטיה
"מ-מתנצל" הנער אמר בשקט, מחכך את אפו בשל מטיאס ומסתכל עליו בזוג עיניים גדולות ומתחננות לסליחה
מבטו של מטיאס התרכך למגעו וקולו הפגיע של הנער, מהנהן אליו ונושק לאפו הקטן "זה בסדר חתלתול" הבטיח "עכשיו, תוכל לשבת בשקט כדי שארחץ אותך?" שאל וקיבל הנהון נמרץ מהשני. הנער מיהר להסתובב חזרה במקומו ולהתיישב על ישבנו, מחכה בסבלנות שמטיאס ירחץ את גופו. מטיאס גיחך לנוכח תגובתו ולקח את כלי הסבון, שופך מעט אל ידיו לפני שמתחיל בעבודתו.
YOU ARE READING
חתלתול
Romansaמטיאס גדל בעיר ענייה, בשכונה ענייה אף יותר. כבר בגיל צעיר היה עליו לדאוג לעצמו ולמחייתו, מארוחה חמה ומיטה לישון בה ועד למצוא עבודה ופרנסה מספיקה כדי לשרוד עוד יום. אחרי שנים ברחובות לצד שני חבריו הטובים ביותר, הוא סוף סוף מצא את הדבר היחיד שהיה טוב...
