טוב אז כמו שאתם רואים לא היה לי כל כך הרבה זמן פנוי בשביל לשבת ולכתוב לכם עוד פרק, אז נשארתי ערה עד עכשיו (1:30 בלילה) וכתבתי לכם אותו כדי לא להשאיר אותכם יותר מידי במתח. מקווה שיצא לי טוב בהתחשב בשעה המאוחרת אז תסלחו לי ותתעלמו מהשגיאות האפשריות כי לא עברתי עליו חחחחח בכל מקרה מקווה שתאהבו את הפרק, קריאה מהנה!
"טימי, טימי, טימי.." נער-החתול יילל באומללות, גופו מתנגש בנער השני בחיבוק הדוק בזמן שייבב לתוך חזהו, מרטיב את חולצתו בדמעותיו
"מיילו" הנער השני נשף החוצה, מתעלם מכל הסובבים אותם ומתרכז אך ורק בו
"ט-טימי-" הנער ייבב בחוזקה וכיווץ את עיניו בהדיקות, מחכך את פניו בחזהו "ט-טימי ש-של מיילו?"
"כן מיילו, זה אני" הוא השיב בקול רך וליטף את השער הבלונדיני של הנער "אני כאן"
"ט-טימי ח-חזר בשביל מ-מיילו" הנער גמגם, דוחף את עצמו למעלה וקובר את אפיו בעצמות הבריח של הנער השני, נושם את הריח המוכר והבטוח שהתגעגע אליו כל כך בניסיון להירגע "ה-הוא מצא את מיילו ו-וחזר בשבילו"
"כמובן מיי-מיי, האם באמת חשבת שאשכח אותך?" הוא שאל, קולו מעורב בכאב ושמחה יחד "תסתכל עלי" הוא ביקש, שולח את ידו אל פניו של הקטן ומרים אותם כך שיוכל להסתכל עליו, חיוך עצוב עולה על פניו "לא משנה כמה שנים היו עוברות, לא משנה כמה זמן זה היה דורש ממני, אני בחיים לא הייתי מוותר עליך" הוא אמר בשקט, מעלה את ידו השניה ומעביר אותה בשערות הרכות של הקטן יותר "איך יכולת לחשוב אחרת?"
נער-החתול הסתכל עליו במבט אומלל מלא בכאב וגעגוע, מושך באפו ולא מנסה אפילו לעצור את הדמעות שהמשיכו ליפול על לחייו האדומות "מ-מיילו נ-נשאר לבדו" הנער מלמל בשקט, משפיל את עיניו לרצפה "ה-הוא נשאר לבד כל כך הרבה זמן ש-שהוא חשב שטימי כבר שכח אותו" הודה "מיילו חשב שטימי ה-המשיך הלאה, ש-שהוא מצא לו אח אחר"
"לעולם לא הייתי מוותר עליך מיילו, אתה היית צריך לדעת את זה" האח הבוגר יותר אמר בביטחון, תופס בפניו ומכריח אותו לחזור להסתכל עליו "אתה האח הקטן שלי, גם אם זה רק בכמה דקות, האח הקטן והיחיד שיש לי, בחיים לא הייתי מוכן לוותר עליך או להחליף אותך באף אחד אחר" הוא הסתכל עמוק אל תוך עיניו, הירוק המוכר שלא ראה שנים חדר אל הכחול מלא הכאב והסבל ולא הרפה
"מ-מיילו, ה-הוא ה-התג-געגע-.." הנער גמגם לפני שנתן לשתף הדמעות להתפרץ מחדש וקבר את פניו בשנית בחזהו של אחיו הגדול, זה שלא ראה שנים והתגעגע אליו כמו שלא התגעגע לאף דבר אחר מעולם
"גם אני מיי-מיי, גם אני" האח לחש לאוזנו וחזר ללטף את ראשו, מוריד את אפו ומרחרח את הנער בכוונה להרגיע אותו ולתת לו הרגשה בטוחה
"ה-האם" הנער ניתק את פניו לאחר כמה דקות וחזר להסתכל על השני, מעלה את ידיו לנגב את הדמעות מפניו שעדיין היו אדומות "ה-האם טימי מ-מתכוון לעזוב ש-שוב?"
YOU ARE READING
חתלתול
Roman d'amourמטיאס גדל בעיר ענייה, בשכונה ענייה אף יותר. כבר בגיל צעיר היה עליו לדאוג לעצמו ולמחייתו, מארוחה חמה ומיטה לישון בה ועד למצוא עבודה ופרנסה מספיקה כדי לשרוד עוד יום. אחרי שנים ברחובות לצד שני חבריו הטובים ביותר, הוא סוף סוף מצא את הדבר היחיד שהיה טוב...
