גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק ראשון

ליב לא אהב להיות בחברת אנשים. אנשים גרמו לו לפחד. הם היו לא צפויים, לא משנה כמה חזקים כוחות ניבוי העתיד שלו. אז הוא העדיף להתבודד. היו מספיק מימדים פנימיים ורגילים שהוא יכל להתבודד בהם. זה גם לא כאילו שיעמם לו. הוא היה עוקב אחרי יצורים שונים, ממימדים שונים. אבל באותו יום השגרה שלו נשברה.
ביל  קרא לו.
בזמן שהוא ריחף לו בין מימדים, הופיע מולו שער בין מימדי כחול. הוא נשאב לתוכו, והופיע במימד שלא ביקר בו מזמן. ריק המשולשים.
"שלום, ביל." אמר ליב כשהגיע.
"ליב." נשמע קולו של ביל. הוא יצא מין החשכה.
אבל משהו בו לא נראה בסדר. לא בסדר בכלל.
"מה קרה לזוהר שלך? ולריחוף שלך? " שאל ליב.
"בגלל זה קראתי לך." אמר ביל בשקט. "אולי אתה יודע, אבל לפני שלוש שנים אני יצרתי אפוקליפסה בפולס שלי".
ליב ידע זאת היטב. חוץ מזה שהאירוע התפרסם בכל היקומים המודעים, היצור שליב הכי אהב לעקוב אחריו הוא ביל. ביל לא ידע זאת כמובן, אחרת סביר להניח שליב היה מוענה באש כחולה ברגעים אלו.
" אז הצלחתי להשתחרר סוף סוף ממוחו של סטאן. משפחת פיינס חשבה שכשהם מחקו את הזיכרון שלו, הם מחקו אותי. אבל כשהזיכרון שלו חזר אליו, הם לא חשבו שגם אני אחזור. גרמתי לו סוף סוף לגעת בגוף האבן שלי, שנמצאת ביערות בגרוויטי פולס, והשתחררתי. ואז נוכחתי לדעת שהם כן הצליחו לקחת ממני משהו." אולי רק היה נדמה לו, אבל ליב שמע שקולו של ביל רעד במקצת. "הם לקחו ממני את הקסם שלי. "
"זה אפשרי בכלל?" שאל ליב בסקרנות.
"מה נראה לך? " רטן ביל והחווה על עצמו. "העניין הוא, שאני צריך את עזרתך להשיג אותו בחזרה."
"ואיך בדיוק עושים את זה?" שאל ליב.
"כישוף ההפכים" אמר ביל.
"לא. זה לא הולך לקרות!"
"אני חייב שתעשה את זה!"
"לקחת ממני מספיק. אני לא אתן לך לקחת עוד. "ליב הרגיש שהוא מתחיל לבכות. זה לא הביך אותו. הוא היה רגיל לזה. אבל ביל באמת עבר גבול.
"חוץ מהחלק הזה,  אל תשכח שאנחנו נצטרך אנשים זהים-שונים."
"בשמחה. קח ממני את פאסיפיקה וגדעון האלה. אני לא צריך אותם במימד שלי."
ביל השתתק לרגע, מבולבל. "פאסיפיקה וגדעון? הם לא... הטובים אצלך במימד? ואתה לא אמור לאהוב את הטובים? "
"אני אוהב את מייבל ודיפר,  לא משנה כמה מרושעים הם. "
"מה שתגיד. בכל מקרה את המייבל והדיפר האלו אנחנו צריכים לכישוף. "
"לא. אני לא מסכים לזה! תיקח מישהו אחר!מה עם סטאנפורד וסטאנלי? מה רע בהם?!"הבכי של ליב התגבר.
" לדיפר ומייבל יש משהו מיוחד שאין לאף אחד אחר בפולס. אני לא בטוח מה, אבל אני בטוח שרק איתם זה יעבוד. "
"ואם אני אסרב לעבוד איתך?" שאל ליב.
"במקרה כזה... " אמר ביל ושלשלאות כחולות זוהרות הופיעו סביב ליב ולכדו אותו מעט. "...אני אכריח אותך. יש לך חוב שלא נראה שתסיים בנצח הקרוב. גם אם לקחו לי את הקסם, אתה עדיין כבול אלי".
ליב בכה עוד יותר. אחד הנושאים הכי רגישים אצלו הוא השלשלאות הכובלות אותו.
" אז אתה מסכים? "שאל ביל.
ליב נשם נשימה רועדת. " כ-כן".
"טוב מאוד.  אז אתה תצטרך להתגלות לפניהם, ולהעמיד פנים שאתה לטובתם. על הדרך, תשיג לי את כישוף-הגוף. לנסות לדדות בצורה השטוחה המשולשת המוזרה הזאתי... זה עלול להיות משפיל. אני גם חושש שאני אעוף כל פעם שיש רוח." אמר ביל. "דיל? "
הוא הושיט יד אל ליב.
ליב הושיט יד חזרה. "דיל".
אף אחד אחר לא יכל לראות את האש הצהובה-כחולה שעטפה את שני המשולשים.