גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק שביעי

השכם בבוקר יצאו דיפר ומייבל לחפש את כישוף הגוף. לפי רישומים שדיפר מצא במסתור, יש ספרייה של מכשפות יער מלאה בכישופים שונים ומשונים. כבר היו להם מפגשים עם מכשפות יער, והם גילו שחלק נחמדות וחלק נבזיות. הם הכינו את עצמם לכל סוג מפגש.
"יוצאים לחפש מגילה קסומה כמו בימים הטובים," אמר דיפר כשהם העמיקו ביער.
"אני דווקא חושבת שהימים הרעים הם ימים טובים מאוד," ענתה מייבל וקפצה מעל פלג.
"אני יודע שהתגעגעת לזה, גם אם את לא מראה את זה," אמר דיפר ודחף את אחותו קלות במרפק. היד של מייבל זזה ונתקלה בעץ.
"דיפר!" צעקה עליו מייבל.
"את לא צריכה לצעוק, אני כאן לידך,"
"הרגע נשברה לי ציפורן בגללך! אתה יודע כמה קשה זה לסדר ציפורנים? מי יודע מתי היא תגדל חזרה! אנחנו ביער בסך הכל ארבעים דקות, וכבר הרסת את כל הסבלנות שלי למסע הזה! אני לא טיפוס של מסעות. אני מעדיפה להישאר בבית או לבלות בעיר. באתי לפה בשביל העסק המטופש שישינו יחד עם המפרט גיטרה המעופף הזה, אז לפחות תהיה נחמד ותיתן לי להישאר רגועה ושלמה!"
דיפר, במקום להרתע, התפקע מצחוק.
"כמה זמן לא ראיתי אותך יוצאת ככה על מישהו. ואפשר לחשוב, זאת בסך הכל ציפורן."
"אתה אידיוט," אמרה מייבל.
"לא כמוך," דיפר ענה לה.
"ששששש..." נשמע קול חדש.
הם הסתובבו וראו מישהי שנראית כמו ערבוב בין עץ, אישה ורוח רפאים.
"מכשפת יער!" קרא דיפר.
"אתם נמצאים בשטח הספרייה שלנו עכשיו, אז בבקשה מכם תפסיקו לצעוק,"
"אנחנו בשטח הספרייה עכשיו?" שאלה מייבל. מסביבה היו עצים ופטריות גדולות וסלעים, ופלג שתחם אותם, ואפילו כמה מכשפות יער שעסקו בקריאה, אבל היא לא ראתה שום ספרים או מגילות.
"האמת שכאן זה רק אזור הקריאה," ענתה המכשפה. "השאלת הספרים מתבצעת שם." היא הצביעה אל המשך השביל שם שתי מכשפות יער משועממות למראה ישבו בדלפק מוזהב לפני מין מבנה מוקף בעצים.
"גם בני אדם רשאים להשאיל ספרים ומגילות?" שאל דיפר. מייבל דחפה אותו במרפק. הם לא אמורים לשאול דברים כאלה, הם אמורים לעשות דברים כאלה.
"תצטרכו לשלם, כמובן," ענתה מכשפת היער וריחפה לדבר עם לקוחה אחרת.
התאומים ניגשו אל הדלפק. שתי המכשפות שישבו שם הזדקפו.
"שלום לכן! אני אריאנה, וזאת שלידי היא שורה. בהצגת טבעת מכשפות היער שלכן תוכלו להשאיל ספרים לבחירתכן. את הספרים צריך להחזיר עד שני מולדי ירח, אחרת נשלח מפלצות עצים אליכן! זה לא יהיה כיף, נכון שורה?" אמרה מכשפת היער משמאל, שנראתה נרגשת למראה הלקוחות החדשים.
"אריאנה, תעשי לי טובה, אלה לא מכשפות יער." ענתה המכשפה מימין, שנראתה כאילו היא מוכנה לעשות הכל מלבד לשבת יום נוסף עם אריאנה בדלפק.
"הם לא?" שאלה אריאנה והניחה יד על פיה בתמיהה. "טעות שלי," ציחקקה.
"מה מביא אתכם לפה? בני אדם לא צריכים להסתובב באזורים האלה של היער." שאלה שורה וניסתה להתעלם מאריאנה ששלפה מתחת לדלפק זכוכית מגדלת וניסתה לבחון את ההבדלים בין היד של שור ליד של דיפר.
"האמת שבאנו להשאיל מגילה," אמרה מייבל והרחיקה את היד של אריאנה מהשער שלה.
"אם אתם רוצים להשאיל מכאן משהו אתם צריכים לשלם בתכשיט קסום או יהלום," ענתה שורה. "ואריאנה, בבקשה ממך, תעזבי את בני האדם האלה בשקט!"
"אם את מתעקשת, שורה," אריאנה נאנחה בעצב והניחה לחך של דיפר, שכבר התחיל לשלוף סכין מהשרוול.
"אז יש לכם במה לשלם? מה בנוגע לאבני הקסומות על הקשת והעניבה שלכם?" שאלה שורה והביטה בעניין בקשת של מייבל.
"אה, אני לא חושבת שאני יכולה לוותר על זה," ידה של מייבל נשלחה אוטומטית לאבן בקשת שלה.
"אולי תשלמי בעגילי היהלום שלך?" הציע דיפר.
"אבל אני אוהבת אותם," ענתה מייבל.
"אין תשלום, אין ספר." אמרה שורה.
מייבל רטנה והסירה את העגילים שלה. "גם את הפרנץ׳ וגם את העגילים באותו יום. אני מאשימה אותך, דיפר." היא הניחה את העגילים על הדלפק. שורה הרימה אותם והסתכלה עליהם באור בחמדנות.
"כן, זה יספיק." אמרה וחזרה להביט בתאומים. "עכשיו, איזו מגילה או ספר אמרתם שאתם רוצים?"
"אולי הם רוצים את ספר האגדות של מכשפות היער. או אולי את 'הרפתקאות אליסיה במדבר הכחול. רב מכר מצליח." אמרה אריאנה.
"או שתיתני לנו להגיד מה אנחנו צריכים," אמרה מייבל, שהתחיל להימאס לה מאריאנה.
"אנחנו צריכים כישוף שנקרא 'כישוף הגוף'. יש לכן אותו?" שאל דיפר.
"כישוף הגוף, מה? אני מבינה שהתעסקתם עם שד ממימד אחר. אני מזהירה אתכם, הם עלולים להיות מסוכנים," אמרה שורה.
"כן, לחבל בחלומות שלך ולשקר בעסקאות. הם מאוד חכמים, השדים האלה," אמרה אריאנה.
"אני בטוח שהם חכמים מאוד מזווית החוכמה שלך." מילמל דיפר. שורה הבליעה צחקוק.
"בכל מקרה, אנחנו באנו לפה בשביל כישוף הגוף, ואנחנו גם נחזור איתו הביתה. אז תתנו לנו אותו כבר, לפני שיגיע חלום הירח השני או מה שלא אמרת." מייבל תפסה את הפיקוד הקר המאפיין את משפחת פיינס.
"מולד ירח," הסבירה אריאנה בסבלנות.
"טוב, תיכנסו." אמרה שורה ופתחה דלת בדלפק.  התאומים נכנסו פנימה וראו מקרוב את הקיר מאחורי המכשפות. הקיר היה מכוסה בדוגמה משונה מלאה בחריצים. שורה הכניסה את העגילים של מייבל לתוך אחד מהם, והקיר זז. מאחוריו נחשף חדר דמוי מערה מלא מגילות.
"תיכנסו," אמרה שורה. "ותזהרו מעכבישים, שלא יסתבכו לכם בשער,"
מייבל פלטה צפצוף ושמה ידים על ראשה.
שורה נכנסה, ואריאנה נכנסה אחריה, כשהיא מחזיקה מנורת שמן. התאומים נכנסו אחריהן והקיר זז בחזרה. מקור האור היחיד היה המנורה של אריאנה והאבנים של דיפר ומייבל. שורה הובילה אותם בין שורות של כוכי אבן שבתוכם מגילות. מדי פעם הזדמן גם חפץ קסום מעניין שניצב על מעמד מכוסה קורי עכביש. המערה הייתה סגורה וחנוקה עד מאוד, ומייבל גם לא הרגישה בנוח עך הריח הטחוב.
"הנה זה!" אמרה אריאנה והוציאה מאחד הכוכים מגילה. "עכשיו כדאי שנצא, שלא תחנקו מחוסר אוויר," היא צחקקה.
מייבל כיווצה אגרופים אבל נתנה למכשפות להוביל אותם. כשהם חזרו אל היציאה הדלת נפתחה והשמש סינוורה את התאומים.
אריאנה הרימה חותם שניב על הדלפק, וקערה קטנה התלקחה באש באופן פתאומי. המכשפה הניחה לרגע את החותם בתוך האש, ואז הצמידה אותו לעץ ליד הדלפק. בעץ נצרבו המילים:

מייבל ומייסון פיינס
כישוף הגוף
מולד ירח אחד עשר
קרן שמש שמינית.

"ואל תשכחו להחזיר את המגילה תוך שני מולדי ירח, אחרת נשלח מפלצות שיאכלו אתכם!" נופפה להם אריאנה לשלום כשדיפר ומייבל יצאו מגבולות הספרייה.
מייבל נאנחה בהקלה. "תודה לאל שזה נגמר. אני יודעת שאתה רוצה לתקשר עם ליב עכשיו, אבל קודם נחזור הביתה, יש לי לק לתקן."