גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק שישי

ביל צופן צפה במשפחת פיינס מעכלים את מה שקרה. כבר שלוש שנים הוא לא עשה זאת, והאמת שהוא קצת התגעגע לזה. הוא גם שמח שהוא עמד לבקר שוב בגרוויטי פולס. כולם חשבו שהוא סתם אוהב מלחמות, שיגעון ודם נשפך, ושהוא רצה מימד יציב לעצמו. החלק האחרון היה נכון, וככל הנראה גם האחרים קצת. אבל זה היה יותר מזה. משהו בגרוויטי פולס קסם לו מאוד. הוא לא ידע להסביר את זה. הוא רצה לשמור את המימד הזה לעצמו. הוא אהב שם את הקסמים, האוויר, החיות והיצורים, אפילו את האנשים הוא חיבב. אז הוא עשה מהם כיסא. אף אחד לא הבין את ההיגיון שלו. אבל גרוויטי פולס הייתה מלאה במוזרות. אין דבר שהוא אהב יותר ממוזרות. האנשים שם היו חביבים עליו מאוד. הם פשוט היו קטנים מדי, לא ברמה שלו. חוץ ממשפחת פיינס. הם היו כל כך מיוחדים, חזקים... הוא בחיים לא נתקל באנשים נחושים כאלה.
ביל סתר לעצמו. הוא לא אמור לחשוב דברים כאלה על משפחת פיינס. הם אויבים שלו בדם. והוא יודע את זה בגלל שהוא גרם לשניים מהם לדמם כשהוא השתלט עליהם.
ביל הסתובב כשראה את גופו המהבהב של ליב בזווית העין.
"חתמתי איתם עסק. אני מקווה שאתה מרוצה מעצמך," אמר ליב בזעם-מה.
"טוב מאוד. אם משפחת פיינס שלך טובה כמו שלי, הם ימצאו את הכישוף בקרוב מאוד," אמר ביל.
"הו, הם טובים. טובים מאוד. אני בספק שאתה יודע עד כמה."
"אנחנו עוד נראה," ביל הפנה את מבטו מליב.
אחרי כמה רגעים של שתיקה ליב חזר לדבר. "אז... מתי אתה תיקח ממני את-" ליב נשבר לפני שסיים את המשפט.
"מיד אחרי שנשנה צורה," ענה ביל.
"אתה מסתמך יותר מדי על התוכנית. אנחנו עלולים להיכשל. מה אם משפחות פיינס לא יעזרו לנו כמו שרצינו? חשבת על זה? יש לך תוכנית ב' בכלל?!" שאל ליב בכעס. כרגיל, דמעות התחילו לבצבץ מעינו.
"לא! אין לי תוכנית ב'! אבל גם אין לי ברירה!" ביל הסתובב אליו בפתאומיות וצעק.
"אנחנו נהיה חסרי קסם! בגלל הטעויות שלך!" ליב צעק בחזרה.
"אנחנו שמענו כבר עליך, מר הפסדים. תתחיל לראות את הסיכויים לטובתנו, ותפסיק להאשים אותי! לא אני גרמתי לך להיות אזוק אליי!"
"מצחיק מאוד, ביל! שנינו יודעים טוב מאוד שאתה לקחת בזה חלק משמעותי. אבל חוסר היכולת שלך לראות את ההפסדים שלך עלתה לך לקודקוד! המציאות היא שכולם שונאים אותך, ואתה חושב רק על כמה חזק אתה יכול להיות! אני אולי לא מסוגל לראות את הנצחונות שלי, אבל לפחות אני שפוי!" צעק ליב. הוא נדהם שהוא יכול לכעוס כל כך.
"יש לך בעיה עם זה שאני פסיכי?! אולי אתה לא בסדר מבין שנינו! תפסיק להיות כזה גותי ולפחות תנצל את זה שעוד יש לך כוחות והיסטוריה טובה!" ביל התעצבן. "אתה עשית איתי עסק, ואין לך ברירה אלא להמשיך לעזור לי, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך! אני יודע שאנחנו עלולים להיכשל, אבל אנחנו נעשה את זה בכל זאת אם אתה אוהב מידה מסויימת של חופש!" ביל חתם את הדיון וצעד משם.
ביל לא נהג להתווכח כל כך הרבה זמן. כשמישהו עיצבן אותו הוא פשוט היה מפעיל עליו איזה כישוף. אבל כרגע הוא היה בעמדת נחיתות בלי הקסם שלו, וליב היה הרבה יותר חזק ממה שהוא חשף. האמת שהוא חיבב את המשולש הכחול, הבעיה הייתה שככל שהם התקרבו אחד לשני הם רצו להתרחק. אבל מה זה משנה. פעם הוא חשב שאולי ליב יהיה היצור היחיד שיוכל להזדהות איתו. אפילו צבא המפלצות שלו לא היו חברים קרובים במיוחד עבורו. אבל בשביל וליב ניסו לדבר, הם הבינו עד כמה הם שונים, והתרחקו אחד מהשני ככל האפשר.
לא היה באף אחד מהעולמות מישהו שהיה מסוגל להבין את ביל.

~~~הי אנשים! יש לי שני דברים להגיד:
1.אני אשמח מאוד אם תגיבו על הסיפורים, זה עוזר לי לשפר את עצמי ונותן לי תחושה שיש בכלל מישהו שקורא אותם. זה נותן לי מוטיבציה להמשיך ולדעת אם אוהבים את הסיפור שלי. תודה למי שישאיר תגובות😁

2.אתם בעד שאני אפתח ספר תמונות וקומיקסים של גרוויטי פולס?

ביי! ~~~~