גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק תשיעי

"זה צמח שנמצא כאן?" שאלה מייבל את אחיה.
"כן," ענה דיפר.
"הוא ירוק?"
"כן," דיפר גילגל עיניים.
"יש עליו נצנצים?"
"איפה את רואה כאן צמח עם נצנצים? ממתי לצמחים יש נצנצים?!"
מייבל הצביעה על עשב מכוסה נצנצים.
"מייבל, את הדבקת על העשב נצנצים?"
"הוא הרבה יותר יפה ככה, אתה לא חושב?"
דיפר נשכב על הדשא וצחק. התאומים יצאו ליער לעשות פיקניק עם דודיהם ולהנות מיום הקיץ הנעים.
"עכשיו תורי!" אמרה מייבל ונגסה בעוגיה העשירית שלה.
"זה דומם?" שאל דיפר.
"לא," אמרה מייבל.
"זה חי?"
"לא."
זה אוכל?"
"כן."
"זה חתול גלידה בטעם תות-וניל עם קרן עשויה גביע?"
"מהההה! אתה קורא מחשבות?!"
דיפר צחק. "אני מכיר אותך טוב מידי. וזה גם סרוג לך על הסוודר שסרגת לפני שעתיים."
"לא הבנתי אף פעם את הקטע של 'סריגת-סוודר-חדש-כל-בוקר' שלך" אמר סטאנלי ופתח פחית סודה.
"ואני לעולם לא אבין למה יש צבע מאכל במים עם סוכר ובועות," אמר סטאנפורד, שקרא רכיבים מאחת הפחיות, הניח אותה ושלף מימיה מהמעיל שלו.
"הצבע עושה את זה טעים יותר," ענה אחיו ולגם מהפחית שלו.
"לא הוא לא," ענה פורד ודחף בחשדנות את המשקה הצבעוני קצת יותר רחוק ממנו.
"אז!" קרא דיפר.
"מה אז?" שאל פורד.
"למה כל כך רצית שנבוא הנה?"
''חבל לפספס כזה יום יפה, לא?"
דיפר, מייבל וסטאן תקעו בו מבטים.
פורד נאנח וכיחכח בגרונו. "עבר כבר כמעט שבוע, ועוד לא הצלחתי לפתח תאוריות הגיוניות לגבי מה ביל יעשה עכשיו. ואני מודאג מכך. אולי אני סתם חרד. אולי ביל נטול כוחות. אולי הוא רק חלקיק חסר מודעות עצמית. אולי הוא עסוק בלהחלים. אולי הוא נטפל ליקום אחר. אבל למקרה שלא, אני רק רוצה שתיזהרו. אל תשכחו כמה ערמומי הוא. הוא עלול להיות כל אחד." פורד לגם מהמימיה שלו.
"יכולנו לנחש את זה בעצמנו," אמר דיפר.
"אני יודע," אמר סטאנפורד. "זה מה שרציתי להגיד לכם, אבל אתמול גיליתי משהו מוזר בגלי המוזרות של גרוויטי פולס במקום מסויים ביער."
פורד קם, וסימן למשפחתו לבוא אחריו. אחרי שהלכו מעט ביער, פורד הוציא ממעילו מכשיר משונה עם צג וחוגה עליו.
"זה מד דלק בלי מכונית?" שאלה מייבל.
"לא, זה מד גלי מוזרות," ענה לה פורד. הוא כיוון את המכשיר למקום אקראי, והמחוג זז בצורות משונות בלי הפסקה.
"ככה המד נראה בדרך כלל בגרוויטי פולס," הסביר. "אבל יש כאן אזור שבו המד מתנהג באופן יוצא דופן." הוא כיוון את המכשיר למקום אחר, והחוגה זזה במהירות רבה מאוד בלי דפוס קבוע.
"ומה זה אומר בשבילנו, פשוטי העם, שלא למדו באקדמיה לקריאת חוגות?" שאל סטאן.
"זה אומר שיש כאן מוזרות שונה מבשאר היער. מוזרות שלא קשורה לכאן." הסביר לו דיפר.
"גם אתה למדת באקדמיה לקריאת חוגות?" שאל סטאן.
"הוא עוד מעט מסיים את התואר הראשון שלו," אמרה מייבל. אחרי כמה רגעים של שקט שניהם פרצו בצחוק.
"אתם יכולים להיות רציניים, בבקשה? אולי נגלה משהו חשוב." סינן דיפר.
"אולי נוכל למנוע את חזרתו של ביל, או לפחות להערך לקראתה," אמר פורד.
וזה היה הרגע שבו נפתח שם שער בין מימדי צהוב. ומישהו יצא דרכו.
"הייתי הורג את המשולש הזה לו הייתי יכול," רטן ביל.