גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק ארבעה-עשר

השקט, המתח וההפתעה ששררו בחדר היו כמעט מוחשיים. כולם קפאו במקום והביטו באנשים מהמימד האחר, חוץ מביל, שהעביר את מבטו בין כל האנשים בניסיון להבין למה הם עצרו.
"ידעתי למה לצפות, ובכל זאת אני לא מאמין," לחש גרוויטי דיפר.
"אתם חושב שהם גם מרגישים כמונו? " שאלה גרוויטי מייבל ושלחה יד לגעת בלחי של רוורס מייבל.
"מייבל, לא! " קרא פורד ודחף את אחייניתו הצידה, למרבה המזל בזמן.
"מה? אתה לא היית רוצה לגעת במישהי שהוא כמוך רק לא? " שאלה גרוויטי מייבל המעוצבנת.
"את לא מבינה," התנשף פורד. "אם מישהו נוגע במקביל שלו ממימד אחר, המימד כולו קורס ושני המקבילים מתפוצצים. פידלפורד אחד סיפר לי את זה. וגם התקיף אותי כדי שזה לא יקרה. אבל זה סיפור לפעם אחרת."
"לי יש רעין טוב לסיפור- מי אתם לעזאזל?!" שאל רוורס דיפר.
"אנחנו אתם ממימד מקביל שבו לכולנו יש אישיות הפוכה!" הכריזה גרוויטי מייבל לפני שמישהו הספיק לפצות פה.
"מה...?" שאלה רוורס מייבל.
רוורס דיפר דווקא הינהן. "ליב הזכיר משהו כזה קודם. אם כי לא ציפיתי שתבואו לבקר כאן."
"ואם כבר מדברים על ליב," ביל צעד קדימה. "איפה הוא?!"
"אה, לא במקום חשוב," אמרה רוורס מייבל. "בסך הכל מקבל לאט לאט את העינוי המגיע לו."
"מה?!" הצטעק ביל.
"לא נראה לי שהצלחנו בחלק החשאי כל כך," אמרה וונדי ונעצה מבט בביל ופורד.
"אההה, ליב, אני עוזב אותך ליום אחד במימד שלך ואתה נופל קורבן לעינויים?!"
"עכשיו תורנו לשאול שאלה," אמר רוורס דיפר. "מה אתם עושים כאן, במימד שלנו, בבית שלנו, במרתף שלנו, מאיימים על חיינו בנשקים ובכפילות?"
"אנחנו כאן במשימה דיפלומטית-" החל לומר גדעון ברישמיות.
"אנחנו כאן כדי להחזיר את ליב ולהוסיף אתכם למשימה שלנו, ואנחנו לא זזים מכאן עד שאתם מחזירים את ליב שלם וחי ומצטרפים אלינו!" צעק ביל בנחישות.
"וואו, תוריד הילוך, אח שלו," אמר סוס בניסיון להרגיע את הרוחות.
"אנחנו ממש לא חייבים לכם כלום, ואין מצב שנצטרף לחבורה פסיכית ממימד אחר שפרצה לבית שלנו ודורשת את האסיר שלנו!" אמרה רוורס מייבל.
"האמת, שאתם כן חייבים להם משהו," נשמעה צעקה חלושה מהמשך המסדרון האפלולי. "עשיתם איתי עסק, וזאת ההבטחה שלכם."
"ליב?" שאל ביל והביט אל המשך המסדרון.
רוורס מייבל סיננה אוויר בכעס מבין שייניה. "הקרצייה הכחולה החליטה להשמיעה את כולה, הא? כי בטוב אני לא גומרת איתו, ולא עם יחידת ההצלה שלו," היא הביטה בנוכחים בזעם ושלפה סכין כסופה מאחורי גבה. רוורס דיפר עשה כמותה, והאבנים של שניהם זהרו בתיאום.
"מוכן?" שאלה רוורס מייבל.
"כשאת מוכנה," ענה לה אחיה.
"הו לא, אתם לא עומדים להנחית את המכה הראשונה!" אמרה וונדי, שהבינה מה קורה, וניסתה להעיף את הסכין של רוורס מייבל מהיד האוחזת בה. רוורס מייבל חסמה את המכה והעיפה מעלה את וונדי בפרץ אור כחול מהקשת בשערה. וונדי נחבטה בקיר וצנחה לקרקע.
"וונדי!" קרא גרוויטי דיפר וניגש לתקוף את רוורס מייבל. היא בתגובה עצרה אותו עם קסם כחול, ובעטה בו חזק.
"הי! אף אחד לא פוגע באחי בלי רשותי!" צעקה גרוויטי מייבל ושלפה את קרס וו התפיסה שלה. היא ניגשה לתקוף את רוורס מייבל. שתי המייבליות התקרבו אחת אל השנייה בריצה, נעצרו במרחק מה, חייכו בסלחנות אחת לשנייה וצעדו צעד נוסף אחורה. לאחר שהיו בטוחות שאין סכנה לפוצץ את המימד לחתיכות כל אחת המשיכה בדרכה לתקוף מישהו אחר.
גרוויטי מייבל תקפה את רוורס דיפר, ושם התחיל קרב משונה שכלל הבזקי מתכת כסופה, קרס וו תפיסה, קסם כחול ועננים של נצנצים.
"האחיינית שלי!" הצטרף סטאנלי לקרב.
כולם נלחמו במשך זמן לא ברור. נשמעו מגוון צעקות, מתכות חורקות, הבזקי קסמים ועוד. אחרי זמן מה לרוורס מייבל נמאס.
"מספיק!" היא צעקה והעצרה הכל עם קסם כחול.
"הי, זה לא הוגן!" קרא גדעון ממקומו. "גם אני הייתי יכול לעשות את זה אם לא היו שוברים לי את עניבת אבן הקסם שלי!"
"רגע, מה...?" שאלה רוורס מייבל והקסם שלה התערער לרגע, כך שלפחות כולם עמדו על הרגליים. "מה זאת אומרת שגם לך הייתה עניבת אבן קסם? יש עוד כאלה?"
"אני לא חושב שעוד יש כאלה בגרוויטי פולס," אמר גדעון.
"דיפר, תתקרב אלי רגע. אנחנו צריכם לדבר." הכריזה רוורס מייבל.
דיפר הרים אליה גבה מהקיפאון שלו. היא נאנחה ושיחררה אותו. אחיה התקרב אליה כדי שיוכלו לשוחח בשקט.
"אם הוא השתמש בעניבת אבן קסם אחת מהמימד שלו, ואנחנו השתמשנו בשתיים מהמימד שלנו, יכול להיות שיש במימד שלהם עוד אחת?" שאלה ועייניה ברקו.
"אני לא טיפש, מייבל. גם אני בדיוק חשבתי על זה," ענה לה.
"אני בכלל לא בטוחה שאתה לא טיפש, אבל זאת התחלה. העניין הוא שכדי להשיג אותה נצטרך איכשהו לעבור למימד גרוויטי פולס."
"את בטוחה שאת רוצה להשיג עוד אחת כזאת? זאת שכבר יש לך סיבכה אותך בצרות גדולות מאוד. ובכלל חשבתי שאת שונאת את העניבות האלה." הביט רוורס דיפר באחותו בחשש.
"זה לא סותר שום דבר," אמרה רוורס מייבל. "אני בטוחה שאני רוצה להשיג עניבה נוספת.
אבל נראה שאין לנו ברירה אלא לשתף איתם פעולה."
"ומה גם שסביר שליב צודק. אנחנו חייבים למלא את הצד שלנו בעסקה עד הסוף." הזכיר לה רוורס דיפר.
רוורס מייבל נשפה אוויר ברוגז והסתובבה אל האנשים הקפואים. "בסדר. נשתף איתכם פעולה ואפילו נשחרר את הקרצייה הכחולה הבכיינית. אבל זה לא אומר שאנחנו נהיה נחמדים אליכם." היא שיחררה את הקסם ופנתה אל המסדרון האפלולי.
נשמעו רעשים של מפתחות ומנעולים, ואחרי כמה דקות חזרה עם ליב מאחוריה.
ביל מיהר אל אויבו-ידידו. "מה קרה לך? אני באמת צריך להיות זה בנינו ששואל את זה?"
ליב היה מכוסה בשריטות מדממות וצלקות מכף רגל ועד ראש. העיניים שלו היו נפוחות ואדומות, ומתחתיהן שובלים רטובים של דמעות. החליפה שלו הוכתמה בכתמי דם אדומים וכחולים.
"אני אסכם בזה שאתה ממש גרוע בלתכנן תוכניות, כמו שכבר ציינתי לפני ההרפתקאה הנחמדה הזאת," אמר ליב בקול צרוד והביט בביל במבט מצמית.
"הי, אל תסתכל עלי ככה, באמת ציינו זאת קודם, ופשוט תגיד תודה שבאנו להציל אותך, כפוי תודה," התרגז ביל.
ליב התעלם מביל והמשיך לכיוון פורד והתנגש בביל במכוון בדרך. "בואו פשוט נלך מכאן ונשלים את המטרה שלנו," אמר בעייפות.
הנוכחים הסתכלו מבולבלים ונבוכים מהדיאלוג המשונה שעבר בין השניים. לאחר מכן הביטו אחד בשני, משכו בכתפיים ופנו אל עבר היציאה. לא הייתה להם שום דרך לדעת עד כמה מערכת היחסים ביניהם מסובכת. החבורה הססגונית עלתה את רוב המדרגות והתכוונה להגיע חזרה לדלת הכניסה, אבל במדרגה העליונה עמד שוב אותו אחד מהסטאנים.
"אתם לא הולכים לשום מקום," אמר ושילב את ידיו. "אני שמעתי כל מה שהלך למטה, ולא הבנתי כלום, אבל אני לא אתן לאנשים מסתוריים שתקפו את האחיינים שלי פשוט ללכת בקלות כזאת ואפילו לא לקנות משהו בחנות המזכרות."
"זה בסדר, דוד פורד, הם איתנו," אמרה רוורס מייבל.
גרוויטי פורד וסטאן הביטו זה בזה בהפתעה, אבל ראו שאכן יש לו שש אצבעות. איכשהו האדם הזה ממש לא שידר את החוכמה שגרוויטי פורד שידר.
"אני שמעתי את השיחה, אני יודע שהם לא," התעקש רוורס פורד.
"פשוט תן לנו ללכת. אין לי מושג מתי נחזור, אבל אתה לא מתערב בעסקים שלנו," אמרה רוורס מייבל בחדות, וכולם הלכו משם.

~~~~מצטערת שהפרק היה קצר היום, וכנראה שגם הפרק הבא לא יהיה ארוך כל כך. אני מקווה ששתאהבו את זה בכל זאת.~~~~~