גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק עשירי

קצת מוקדם יותר באותו יום, ליב וויתר סופית על הקסם שלו. זה היה כואב מאוד, אבל הוא הרגיש ריק בפנים בלעדיו. הוא אפילו הבין את הרצון של ביל לסכן הכל כדי להחזיר אותו. אז הוא החליט שהוא יעזור לביל להחזיר לעצמם את הקסם כמה שיותר מהר. ליב נעשה נמרץ באותו בוקר, במטרה לסיים את ההרפתקאה הזאת. אבל הוא כן כעס על ביל שגרם לו לוותר על הקסמים שלו.
"ובכן, כדאי שנשכנע את הדיפרים והמייבליות שיעזרו לנו בכישוף כמה שיותר מהר." אמר ליב כשהחליט שסיים להתאושש מהכישוף שלקח ממנו את כוחותיו.
"דה. בשביל זה אנחנו עושים את כל זה." ענה לו ביל.
"נעבור שוב על התוכנית: אתה הולך לגרוויטי פולס, משכנע את משפחת פיינס שאתה באמת נטול כוחות וזקוק לעזרתם למרות כל מה שעשית בעזרת 'הקסם האישי' שלך.  אתה תיתן להם לפגוע בך מעט אם זה יהיה דרוש בתור הוכחה. אתה תשבע עם אש והכל שלא תפגע בהם לעולם. תסכים כמעט לכל מה שהם יגידו. תמצא הוכחות מוצלחות יותר למה כדאי לבטוח בך."
"עברנו על התכנית לפני חצי שעה!" נאנק ביל.
"אבל אנחנו עומדים להיכשל, כי אין שום סיבה הגיונית שיבטחו בך. לא רק משפחת פיינס, כל אדם בגרוויטי פולס!" ליב צנח בכבדות על הרצפה-אם אפשר לקרוא לזה ככה-של ריק המשולשים. הוא בהה בגלקיסה שהתערבלה מתחתיו והרגיש דמעות זולגות על הלחי שלו.
"יש לך רעיון טוב יותר?" ביל נאנח.
"לא. אפילו לא רעיון קלוש. ואני עסוק כל כך בלמצוא פיתרון לאיך משפחת גרוויטי פיינס יבטחו בך, שלא חשבתי בכלל על איך לוודא שהרוורס פיינס לא יבגדו בי. למרות שלחצתי איתם יד הם לא אמינים. הם ימצאו דרך לשבור את החוק או פשוט יצאו נגדו." בדיוק כמוך. רצה ליב להוסיף, אבל לא רצה להכניס לביל רעיונות לראש.
ביל התיישב מולו. "אנחנו נמצא דרך, כמו שאנחנו תמיד מוצאים. אנחנו חיים כבר כמה טריליוני שנים. תמיד התגברנו על מכשולים. למה שלא נצליח עכשיו?"
"אתה תמיד הצלחת להתגבר על מכשולים. אני לעומת זאת..." ליב שיפשף את האזיקים שעל ידו. "הנטיה שלי לראות הפסדים שולחת אותי לכל מקום עם ביטחון עצמי שואף לאפס, ואז אני מפסיד באמת. אני פשוט לא רואה איך יש לנו סיכוי להצליח."
ביל הרגיש לא בנוח בתפקיד החבר המעודד, אז הוא קם וסידר את הגלימה שלו. "טוב. אז בזמן שאני אהיה בגרוויטי פולס, אתה צריך ללכת לרוורס פולס ולהסביר לדיפר ומייבל שלך שהם צריכים להתלוות אליך אל המימד של גרוויטי פולס. תעשו את זה רק כשהאזיקים שלך יזהרו לרגע בצהוב."
ליב קם גם הוא והשלים את המשפט. "ואם משהו משתבש, נשלח אחד לשני פרץ אש."
"בדיוק! עכשיו אנחנו מסודרים, נכון? בואו נתקדם במשימה שלנו, חבל לבזבז זמן." ביל אמר. ונמלא הקלה כשליב ניגב את דמעותיו בנחישות.
"אתה צודק. אנחנו יכולים להצליח." אמר ליב.
"יש עוד חלק בתוכנית שאתה רוצה לעבור עליו?" אף על פי שלא הראה זאת, גם ביל חשש מהתוכנית הלא מסודרת הזאת. הם יכלו להיכשל בקלות והוא הודה בפני עצמו שהוא לא ממש רוצה להפרד מהיחיד בעולם שהבין את הבעיה שלו וניסה לעזור לו. למה הוא החליט שזו הדרך הכי טובה להשיג את הכוח שלו בחזרה, לעזאזל? יש עכשיו סיכוי הרבה יותר גבוהה שהוא ימות, או יכשל, או-
"נראה לי שהשליליות שלך מתחילה להשפיע עלי." ביל טילטל את ראשו.
"כן, אני קיבלתי פתאום פרץ ביטחון עצמי." הסכים ליב.
"אתה? ביטחון עצמי? זה חדש." הסתקרן ביל.
"כן. ובאמת שאנחנו מבזבזים פה את הזמן שלנו. למה אתה עדיין פה?"
"תסלח לי?-"
"קדימה ביל, תוכיח שהתוכניות שלך יכולות לעבוד."
"אבל-"
"נתראה בקרוב! ביי!" אמר ליב בחיוך ודחף את ביל קלות לתוך השער של גרוויטי פולס.

***

ליב חיפש את דיפר ומייבל פיינס במשך זמן מה. זאת הייתה פעם ראשונה שהוא הלך בשביל אמיתי עם גוף אנושי, וגילה את נפלאות הרוח והיתושים המרושעים. הוא הניח שהוא צריך לחפש את התאומים במרכז העיירה, אבל היער הקסים אותו. בעודו שקוע במחשבות הוא נתקל במישהו.
"אני מתנצל," מיהר לומר והביט אל עבר האנשים שהיו בדרכו. אלה היו גדעון גליפהולד ופאסיפיקה צפון מערב. ליב הכיר אותם, כמובן, גם בגלל העימותים הרבים שלהם עם משפחת פיינס, וגם בגלל שהוא הדריך אותם בהרפתקאותיהם לפני שלוש שנים. הוא שיער שהם לא ידעו את זה, כי הוא השתדל לעבוד מרחוק ולא להתגלות בפניהם למעט כמה פעמים מועטות, ובכל זאת הם נראו מופתעים לראותו.
"זה-" התחילה פאסיפיקה לומר.
"אנחנו מכירים אותך! אתה נראה ממש כמו- כמו המשולש הזה מלפני שלוש שנים!" התפלא גדעון.
"אתה באמת הוא? אתה ליב?" שאלה פאסיפיקה.
ליב יכל לומר המון דברים באותו רגע, כמו לא, מה פתאום, אין לי שמץ של מושג על מי אתם מדברים, איזה משולש לעזאזל?, או כן, בטח, ואתה בטח קוונטין טרמבלי, אבל הוא ענה את התשובה הכנה ביותר: "כן, זה אני."
"למה אתה בן אדם?" שאל גדעון.
זאת לא הייתה שאלה צפויה במיוחד, אבל ליב שמר על סובלנות. "יש לי מטרה להשלים, וכדי להצליח בה יותר הייתי צריך להפוך לבן אנוש." זאת לא הייתה בדיוק האמת, אבל גם לא שקר. האומנים שליב עבד איתם קראו לזה 'שקר לבן'. ביל קרא לזה 'החוק שלא שובר חוקים'.
"אתה באמת עקבת אחרינו ועזרת לנו?" שאלה פאסיפיקה. "ניסנו לשאול אותך המון דברים בפעמים שבהן נפגשנו, אבל תמיד נעלמת."
"אני אכן עקבתי אחריכם ועזרתי לכם, אני עדיין עושה זאת לפעמים." ואז ביל נזכר בכל מה שעלול להשתבש בקרוב. "או לפחות עשיתי."
"יש לי כל כך הרבה שאלות! מה דעתך לבוא איתנו ואנחנו נתחקר אותך ואת הכוחות שלך? נוכל להבין כל כך הרבה על רוורס פולס והעולם בכלל!" גידעון התחיל לשאול שאלות בשטף. "זה נכון שאתה עוזר לאומנים? זה נכון שאתה מסוגל לעשות כל כישוף בעולם? כמה מימדים כמו רוורס פולס יש? באמת יש עוד משולש כמוך רק רשע?"
השאלה האחרונה הפתיעה את ליב. הוא לא חשב ששמועות על ביל התגלגלו אל רוורס פולס. אבל לא היה לו זמן לחקור את העניין "אולי בפעם אחרת. אני חייב להמשיך, אז שיהיה לכם יום טוב!" אמר ליב והמשיך ללכת.
אחרי כארבעים דקות הליכה נוספות ביער ליב סוף סוף מצא את מייבל ודיפר.
"תאומי פיינס." אמר.
"ליב?" שאלה מייבל בהפתעה. "יופי של... אממ... חליפה."
"אה, תודה. באתי לדון איתכם בנוגע לחלק השני בהסכם שלנו."
"כן, בקשר לזה, החלטנו. שמה שאנחנו רוצים זה כוחות כמו שלך, ועכשיו. אנחנו לא נמשיך בהסכם לפני זה." אמרה מייבל ועל הפנים שלה התנוסס חיוך מרושע.
"אני מצטער, אבל זה יצטרך לחכות לאחרי החלק שאתם ממלאים."
"למה?" שאלה מייבל בחדות והתקרבה אליו.
"כי..." ליב היסס, כי ידע שאסור לו לחשוף את החולשות החדשות שלו בפני תאומי פיינס, אחרת הם ינצלו אותו.
"אנחנו לא מוותרים בקלות. בסופו של דבר תישבר. עד אז..."
הדבר האחרון שליב ראה לפני שהתעלף זה את האבנים של התאומים זוהרות חזק ומכות בו.