גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק חמישה-עשר

החבורה התיישבה בכבדות על הדשא בקדמת בקתת המסתורין בגרוויטי פולס. כולם היו מותשים מהקרב שפתאום הוביל להסכם שלום מפתיע וחד.
רוורס מייבל ורוורס דיפר ישבו רחוק מכולם ושוחחו מעט בשקט. גדעון ופאסיפיקה בדקו שאין בוץ מתחתיהם והרשו לעצמם לשבת על הרצפה בלי לזוז כמעט. ליב נשען על עץ רחוק מהשאר, וביל התיישב בינו לבין בני האדם, כאילו הוא רוצה לדבר עם ליב אבל מפחד להציק לו. סטאן, פורד ודיפר נחו על הפרקט, בעוד מייבל פשוט קרסה על הדשא באמצע הקבוצה.
אחרי כמה דקות של מחשבות שקטות פורד החליט שכדאי להמשיך לנהל את כולם לפני שרוורס מייבל תחליט לתקוף מישהו או משהו בסגנון.
"מייבל, סטאנלי ופאסיפיקה, תביאו בבקשה את ערכת העזרה הראשונה מספר H1 מהבקתה, ובבקשה אל תתבלבלו עם הערכת עזרה ראשונה T1 שנועדה לתמנונים גלקטים. נסו לטפל פה כמה שאפשר במי שחטף מכות ובעיקר בליב." אמר פורד. "אני הולך לעשות שיחת טלפון חשובה אל פידלפורד ולעבוד רגע על איזשהו פרוייקט."
מייבל הרימה את ראשה מהקרקע. "יש לנו ערכת עזרה ראשונה לתמנונים גלקטים?"
"זה באמת רלוונטי עכשיו?" נאנחה פאסיפיקה שקמה לעזור.
"הי, אני רק סקרנית כאן. מה יקרה אם יום אחד יבוא אלי תמנון גלקטי פצוע?" מייבל נעזרה בפאסיפיקה כדי להתרומם. יחד עם סטאן הן נכנסו אל תוך הבית. פורד פנה הצדה והתקשר למק'גאקט.
רוורס מייבל ורוורס דיפר התעלמו מהשאר. גדעון ניצל את ההזדמנות וניגש אליהם.
"לא ממש יצא לנו לעבור לחלק הדיפלומטי בכל הבלגן הזה," אמר והתיישב לצידם. "אז תנו לי להתחיל מחדש. אני גדעון פיצקי. פעם הייתי ממש כמוכם. ומה איתכם?"
"פיצקי?" ליגלג עליו דיפר. "זה שם אמיתי?"
"האמת שהשם שלי זה גדעון צ׳ארלס גליפהולד," הודה גדעון. "אבל זה לא קליט במיוחד בציבור."
"אז אני מייבל פיינס, וזה דיפר האדיוט פיינס. מה כל כך חשוב שניגשת לדבר איתנו?" שאלה מייבל.
"תפסיקי לקרוא לי אידיוט!" התלונן דיפר.
"אני רק מנסה ליצור קשרי חברות. בכל זאת אנחנו אמורים לעבוד יחד, ונראה לי שיהיה יותר נחמד ובטוח לעשות זאת כידידים, או לפחות לא כאויבים," אמר גדעון.
"האמת שמכל האנשים שכאן, אותך אני הכי סובלת," אמרה מייבל.
"אממ... תודה?" שאל גדעון.
"אתה באמת נחמד מאוד ומבין אותנו הרבה יותר מהאחרים. אם יש מישהו כאן שהייתי רוצה כידיד, הייתי בוחרת בך," מייבל חייכה קצת.
גדעון כבר הכיר את השיטות האלו טוב מאוד, מכיוון שהיה משתמש בהן בעצמו בעבר, וידע שרוורס מייבל רוצה ממנו מידע, אבל הוא שיחק את המשחק.
"את בהחלט יכולה להיות ידידה טובה," אמר. "אולי גם תסתדרי עם פאסיפיקה. היא ממש כמוך."
הגוף של רוורס מייבל הוכשח. "אף אחד בעולם הוא לא כמוני," סיננה בשקט.
דיפר הניח יד על כתפה. "בואי נמשיך את 'השיחה הדיפלומטית' הזאת ונמנע מלפצוע עד כמה שאפשר."
"ובכן, גדעון, אני באמת ממש סקרנית, איפה השגת פעם עניבת קסם?" מייבל ניסתה להחזיר את השיחה למקומה, אבל היה בולט שמה שגדעון אמר הפריע לה.
"מצאתי אותה עמוק בתוך יערות גרוויטי פולס, המקום הכי מסתורי באורגון." אז זה מה שהיא מקווה להשיג ממני, חשב גדעון.
"ואיך גילת שזה שם?"
"זה סיפור קצת מוזר, אבל לפני משהו כמו חמישים שנה, הזקן הזה סטאנפורד כתב שלושה יומנים על המחקרים שלו ביערות האלו. לדיפר היה את השלישי ולי את השני. לא היה לנו מושג אז מי כתב אותם. פעם אני ודיפר היינו אויבים גדולים. בכל מקרה, היה כתוב ביומן על העניבה הזאת."
מייבל נשנקה. "פורד כתב יומן?!"
דיפר דחף לה מרפק. "גם במימד הזה יש יומנים?" עינייו נצצו מהתרגשות.
"כן ולא," ענה גדעון. "זרקנו את היומנים לתוך הבור ללא תחתית לפני שלוש שנים, ככה שאין לנו מושג איפה הם היום, אבל דיפר מחבר יומן משל עצמו כרגע."
"הבור ללא תחתית?" שאל דיפר. "אין בזה איזו אמרה סותרת?"
"אתה יודע איך להגיע למקום ביער שבו הייתה העניבה גם בלי היומן?" שאלה מייבל.
"יכול להיות שכן, אבל אני אומר לכם שאין שם עוד עניבה," משך גדעון בכתפיו.
"חייבת להיות עוד עניבה, כמו שברוורס פולס יש עוד עניבה!"
"וכמו שכאן יש את הבור ללא תחתית ואצלכם לא? המימדים לא בנויים בדיוק כראי הפוך."
מייבל נשענה לאחור על עץ צעיר. "אז נראה שאני ואתה תקועים במימד ההפוך הזה עד שנסיים לעזור להם בלי שום דבר טוב יותר לעשות," אמרה לאחיה.
מייבל, סטאן ופאסיפיקה יצאו מהבקתה. סטאן הביא את ערכת העזרה ראשונה, פאסיפיקה הביאה ג׳ריקן מלא מים ומייבל נשאה ארגז מלא ממתקים.
בדיוק אז פורד חזר. "בסדר, כולם, פילדלפוד מק'גאקט יגיע לכאן בקרוב וננסה לפתור את בעיית הכפילים. עד אז, כל מי שפצוע שיגש לכאן, וכל מי שלא פצוע שיעזור למי שכן."
פניה של רוורס מייבל התעננו. "פילדלפורד מק'גאקט..."
"את מכירה אותו?" שאל גדעון. "מן הסתם את מכירה את זה שבמימד שלך, אבל למה את אומרת את השם שלו ככה?"
"נמשיך לדבר איתך אחר כך, גדעון," היא קפצה אגרופים. "היה מאוד נחמד לשוחח. עכשיו, דיפר, תעזור לי עם הפצע הזה ברגל."
גדעון הלך משם לבדוק מה שלום פאסיפיקה, והתאומים פנו אל עבר סטאן.
"נו באמת, מייבל," אמר גרוויטי דיפר. "ארגז ממתקים זה לא טיפול רפואי."
"בטח שכן!" אמרה גרוויטי מייבל. "סוכר מביא שמחה. שמחה מביאה אושר. אושר גורם לאנשים להרגיש טוב יותר. להרגיש טוב יותר זה מרפא. מה שאומר שסוכר זה מרפא!"
"איך יכול להיות שאנחנו תאומים?" דיפר נענע בראשו בסלחנות ומיד אחרי זה השניים פרצו בצחוק.
"יש לנו כאן מקרה של מתבגרת פצועה קל," הכריז רוורס דיפר כשתמך באחותו כדי להגיע אל סטאן והתאומים האחרים. "באיזה ארון מתים להניח אותה? היא ביקשה שהוא יהיה מצופה ביהלומים."
רוורס מייבל החטיפה לו.
"מה? את באמת אמרת לי את זה פעם. ואת בקושי פצועה."
"פשוט תסתום."
באותו הרגע עבר פידלפורד בריצה מטורפת על פני המדשאה. "מי יודע כמה זמן עוד נשאר לנו! לפי חישובי הפיזיקה שלי המקום הזה כל כך חלש שהוא עלול להנמס רק מהקרינה שלהם אחד כלפי השני!" הוא התפרץ רל תוך הבקתה וטרק אחריו את הדלת.
אחרי רגע של דממה רוורס מייבל שאלה, "זה קורה לעיתים קרובות?"
"הו, אין לך מושג עד כמה," אמר גרוויטי דיפר.
"דיפר, תחפש בקופסה פלסטר מתאים לפצע של מייבל," ביקשה גרוויטי מייבל.
שני הדיפרים נגשו אל הערכה. ואז שניהם הביטו במייבל בבלבול.
"למי מאיתנו התכוונת?" שאל רוורס דיפר.
"יש לי רעיון," אמר גרוויטי דיפר. "מאחר שלעיר שלי ושל אחותי קוראים גרוויטי פולס אז נהיה דיפר ומייבל ג', ואתם שבאתם מרוורס פולס תהיו דיפר ומייבל ר'. מה אתם אומרים?"
"כן, זה נשמע לי בסדר," דיפר ר' משך בכתפיו.
"אין לי בעיה, אבל גאד דאמאט תעבירו כבר את הפלסטרים, אני מדממת." התלוננה מייבל ר'.
בינתיים, במקום אחר בין העצים, ביל השקיף על ארבעת התאומים.
"אתה חושב שתהיה מסוגל לספר היום את המטרות שלנו והמשימות שלנו כמו שצריך?" הוא שאל את ליב שישב קצת מאחוריו.
"אני בטוח שלא," ענה ליב נחרצות. הוא ישב מכווץ עם הגב מופנה לכולם, רגליים מחובקות את חזהו וראשו בין ברכיו.
ביל נאנח בשקט. הוא זיהה שליב נכנס לדכאון (שוב. הוא איבד את הספירה מזמן). הבעיה היא שלביל לא היה מושג איך לעזור לליב לצאת ממנו. ולשם שינוי, אכפת לו מזה. כנראה בגלל שעכשיו יש לו צורך אישי בכך.
"יש משהו שאני יכול לעשות בשביל לעזור לך להרגיש יותר טוב? חוץ מלעזור לטפל בכל הפציעות שלך, כמובן."
"פשוט - פשוט תעזוב אותי בשקט. אולי אני אדבר איתך יותר מאוחר."
"הייתי עושה זאת, אבל כמו שציינתי אנחנו חייבים לרפא אותך עכשיו," ביל קם והושיט לליב יד. "אתה בא?"
ליב היסס, ואז הושיט יד באי רצון מסויים אל ליב והתרומם. הם צעדו אל עבר פינת העזרה הראשונה.
סטאן נשף אוויר לאט כשראה אותם. "זה יהיה חתיכת טיפול. פאסיפיקה, את במצב סביר כדי לעזור לי?"
פאסיפיקה קמה באיטיות מהמקום בו ישבה להתאושש וניגשה אל סטאן. הם שלפו כל מני משחות ותחבושות והחלו לטפל בליב.
"אחחח, המשחה הזאת שורפת!" ליב התכווץ כשסטאן ניסה לחטא את אחד מהפצעים הפתוחים שלו. דמעות עלו לו בעיינים, וליב סילק אותן בחוסר סבלנות.
"מצטער ליב, אבל אנחנו חייבים לעזור לך," סטאן באמת נראה מצטער.
"מתי שניכם בכלל למדתם רפואה?" שאל ביל בזמן שהחזיק את הזרוע של ליב כדי שלא ירתע מהמשחה.
"לפני שנתיים נאלצתי ללמוד בחברת אנשי כוכבי ים כדי לעזור לפורד באחד מהמסעות הימיים שלנו."
הראש של מייבל ר' הציץ מאחורי סטאן בזמן שהיא הרימה גבה. "מה."
"סיפור ארוך מאוד."
"לנו הייו כמה קורסי עזרה ראשונה בתיכון גרוויטי פולס, ובמפתיע סיימתי אותם בהצטיינות," אמרה פאסיפיקה וגזרה תחבושת.
"ואני סתם אוהבת ממתקים ולעזור," אמרה מייבל ג' ובלעה שלוש סוכריות טופי בבת אחת.
פורד ופידלפורד פרצו מתוך הבית ונשאו בניצחון חפצים קטנים כלשהם.
"טה-דה!" הכריז פורד בגאווה והראה לכולם את התוצרים שלהם. אלה היו ארבעה צמידים לבנים עם חלק קצת עבה יותר בצד.
"והדברים האלו הם...?" שאלה מייבל ג'.
"אלה צמידי אנטי התנגשות קוונטית," אמר פילדפורד בעוד הוא מחזיר כל מיני מפתחות ברגים לתוך כובעו. "בקיצור, צאה''ק."
העיינים של דיפר ג' נצצו והו הביט בפילדפורד. "באמת?! זה כזה מגניב! איך הצלחתם ליצור אותם?"
"ועכשיו במילים שגם כפילים ממימדים אחרים מבינים?" רטנה מייבל ר'.
"או סתם אנשים שהם לא חנונים מסוגלים להבין," הוסיפה מייבל ג'.
"אלה צמידים שימנעו מכם להשמיד את המימד אם תגעו אחד בשני," הסביר פורד. "תענדו אותם, ונהיה בטוחים מפני השמדת המימד."
ארבעת הכפילים לקחו את הצמידים והידקו אותם על מפרקי ידם. נורה כחולה קטנה נדלקה בקצה החלק המעובה.
"אבל למה הם כל כך כרונומטים?!" התלוננה מייבל ג'. "יכולת להוסיף קצת צבע או נצנצים."
"אנחנו עבדו תחת לחץ זמן!" אמר פורד. "אבל אני מניח שאת יכולה לקשט אותו קצת."
"זה בטוח להשתמש בזה?" שאל דיפר ר'. "אנחנו לא יודעים עד כמה אתם טובים בטכנולוגיה."
"כן, איך נדע אם זה עובד?" שאלה מייבל ר'.
"יש רק דרך אחת לגלות!" אמרה מייבל ג', ונתלתה על מייבל ר'. מייבל ר' צרחה לרגע, ואז הפסיקה כשגילתה שהמימד לא התפוצץ.
כל יושבי החצר הריעו.
"נראה לי שכדאי שנכנס בקרוב את כל מי שכאן," אמר פורד.
"אפשר לכנס את כולם מבחינתינו," אמר ביל. "אבל אני לא בטוח שנספר לכם היום את כל הסיפור המלא," הוא הביט למעלה אל ליב, והמשיך לרתק אותו למקומו כשניסה לברוח שוב.
"ביל, אנחנו צריכים את המידע הזה!" התרגז פורד. "סיכמנו שאחרי שנביא את ליב תספרו לנו הכל כמו שצריך!"
"אני יודע, אני יודע! אבל זה לא תלוי בי!"
"אז במי? יש לך איזה בוס חשוב שאתה עושה את כל זה בעצם בשבילו?"
"מה? לא! למה שוויליאם ירצה בכלל שאנחנו... לא משנה. הנקודה היא שלא כולנו מוכנים נפשית עדיין לעזור ולדבר עם כולם!" ביל החווה בראשו אל עבר ליב. ליב נעץ בו מבט חריף אבל לא אמר כלום.
פורד גנח. "בסדר. אבל אם גם מחר אתם לא תדברו, אנחנו מבטלים את העסקה לעזור לכם."
ביל הביט בחברו. "אתה תהייה חייב לדבר איתם מחר, אתה יודע."
ליב הפנה את ראשו לצד השני ונתן לסטאן לטפל ברגליו הפצועות.
"אני לא מבין," אמר סטאן אל תאומי פיינס ר'. "מה גרם לכם לפצוע את הבחור המסכן ככה? אני יודע שאתם רשעים, ובכל זאת זה לא נראה לכם מוגזם? אם הייתם עושים לו את זה עוד כמה ימים הוא היה מת! והייתי מזמין מזמן אמבולנס אם לא הבעיה שהדם שלו חצי כחול תרתי משמע."
"ה'בחור המסכן הזה' עבר איתנו הרפתקאות רבות ובכל פעם השכיח מאיתנו את ההרפתקאה כדי שלא נזכור את קיומו ולא ננסה לנצל אותו ואת כוחותיו." אמרה מייבל ר'. "אז לטובתו האישית הוא השתמש בנו כל הזמן, ולטובתו האישית הוא השכיח את עצמו מאיתנו. אנחנו בעצם הרבה יותר חזקים וחשובים ממה שחשבנו, ועם כל יום שעובר אנחנו זוכרים יותר ממעשינו המהוללים. המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר לו זה להעניש אותו בכאב שינסה להשתוות לכאב בהרפתקאות שהוא גרר אותנו אליהן."
ליב כיווץ אגרופים כל כך חזק שהידיים שלו רעדו ופאסיפיקה לא הצליחה להניח עליו תחבושת. "אתם באמת תופסים ככה את המצב? שאני אגואיסט יותר מכם עד כדי שאני אגרור אתכם להרפתקאות כאלו סתם?!" דמעות הציפו את עיניו וזלגו במורד לחייו.
"אממ, כן," אמר דיפר ר'.
ליב שיחרר אוויר כדי להירגע קצת והמשיך להתעלם מכולם.
אחרי כמה דקות מייבל ג' אמרה, "אני הולכת לקשט את הצמיד שלי. מישהו רוצה להצטרף אלי? אולי את, מייבל?"
"אם יש משהו שאני פחות טובה בו זה אומנות," ענתה. "וחוץ מזה, למה שאני אבוא איתך בכלל?"
"א, את כפילה שלי, אז את בטוח יצירתית גם אם את אמורה להיות ההפך שלי. ב, למה לא?" אמרה מייבל ג' וגררה את מייבל ר' לתוך הבקתה. בפנים הן ראו את סוס ומלודי מבשלים צהריים ואת וונדי מתרוצצת ממקום למקום.
"מייבל, את יודעת במקרה איפה סטאן החביא את משחז הגרזן שלי? אני מחפשת אותו כבר שעה!" וונדי פנתה אל מייבל ג'.
"אני חושבת שסטאן שם אותו בטעות בארגז 'קופסאות שימורים לשעת חירום, נצנצים אבודים של מייבל וכלי נשק שהחבאתי לוונדי'. הארגז נמצא מתחת לכורסה."
"תודה, מייבל!" וונדי פנתה משם ואז הסתובבה בחזרה בחדות. "רגע, יש לו ארגז כזה?!"
"חשבתי שאת יודעת שאנינו משפחה מוזרה," מייבל משכה בכתפייה. "אם את מוצאת שם את הנצנצים הלבנים שלי עם האיילים ופתיתי השלג תגידי לי. הם נעלמו לי."
"סגור!" אמרה וונדי ורצה לסלון.
מייבל ג' הובילה את מייבל ר' לחדר השינה, ופרסה את ציוד היצירה שלה. "אני חושבת שאני אקשט את הצמיד שלי בטוליפים נוצצים. מה הסגנון שלך?"
"אני יותר בקטע של יהלומים."
"יש לי רק יהלומים מפלסטיק כמובן, אבל אני חושבת שהם יפים מספיק," מייבל ג' זרקה אליה שקית קטנה מלאה ביהלומי פלסטיק ליצירה ומיכל דבק קטן. "פשוט תדביקי אותם בנקודות דבק קטנות."

עד השעה שמונה בערב כולם חוץ מליב הרגישו מעודדים ובריאים יותר, שבעים, בעלי צמידים אופנתיים אם הם רצו וכל השאר. פורד ניסה לעשות אספה, אבל כשהוא ביקש עדכון מליב הוא רק אמר לו "אני מצטער," וברח החוצה עם דמעות.
וונדי, פאסיפיקה, פילדפורד וגדעון חזרו לבתיהם. ביל, ליב ותאומי פיינס ר' נאלצו להשאר לישון בבקתת המסתורין. משפחת פיינס לא ידעה איפה כדאי לשכן את המשולשים לשעבר, מחשש שיברחו.
"אולי נאזוק אותם שוב במרתף?" הציע פורד.
ליב הפסיק לנשום. "לא. לא. לא. אני חייב אוויר." הוא אמר חלושות.
סטאן הביט בו בעצב קל. "הוא באמת מסכן ובאמת צריך אוויר. אבל אין לנו חדרים פנויים בבקתה. היא מזמן לא הייתה צפופה כל כך."
"אם הוא צריך אוויר," אמר דיפר ג', "אולי ניתן להם לישון על הגג?"
"ואיך נדע אז שהם לא יברחו?" שאל פורד.
"אני יכולה להעיד על כך שליב רכרוכי מכדי לברוח מכם, ולמען האמת סביר שהוא גם לא ייתן לביל לברוח," קראה מייבל ר' מהכורסה. ליב צמצם עיינים בכעס.
ביל נאנח. "לצערי, היא צודקת. בשני הסעיפים."
ליב דחף את ביל.
"מה?" השתומם ביל. "אני מנסה לעזור לך להצליח לישון על הגג כמו שאני יודע שאתה רוצה ואני לומד לומר את האמת תוך כדי! מה לא בסדר בזה?!"
"אז אתם שניכם תישנו בשקי שינה שלי ושל סטאנלי על הגג," סיכם פורד. "ואם רק תנסו לברוח או לבגוד בנו, זה לא יגמר טוב בשבילכם."
סטאן הלך משם למצוא את שקי השינה.
"ומה איתנו?" שאל דיפר ר'. "איפה אנחנו נישן?"
"אתם יכולים לישון אצלנו בחדר בשקי השינה שלי ושל דיפר!" אמרה מייבל ג'.
מייבל ר' עשתה פרצוף אבל השלימה עם העובדה הזאת.
"טוב, אם החלק הזה פתור, אני הולך להתקלח," אמר דיפר ג' ועלה למקלחת.
דיפר השתדל לא לגמור את המים החמים לכולם, והלך לצחצח שיניים בכיור. הוא התחיל לשיר את אחד השירים האהובים עליו של להקת באבא ורקד.
אחרי כשלוש דקות של ריקוד הוא השתחווה למראה. "בראוו!" נשמע קול לצידו. דיפר הסתובב בבהלה וראה את דיפר ר' נשען על המשקוף של הדלת שדיפר ג' פתח כשחשב שסיים להתארגן בחדר המקלחת.
"הייתי נותן לריקוד שלושה כוכבים מתוך חמישה," אמר דיפר ר'. "אבל תראה, את התנועה הזאת שעשית לקראת הסוף אתה צריך לעגל ולהפנות יותר כלפי שמאלה." הוא הדגים.
דיפר ג' ניסה והתפלא לגלות שזה אכן נראה יותר טוב ופחות קשה לו כשהוא עשה זאת.
"איך ידעת לעשות את זה?" שאל דיפר ג'. "אני תמיד נתקע בתנועה המעצבנת הזאת בריקוד."
"חלום שוויתרתי עליו מזמן," אמר דיפר ר'. "אבל הנקודה היא שאתה תופס את החדר הזה כבר שלושים דקות. יש עוד אנשים שרוצים להתקלח."