גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק שלישי

"תיזהר מאחורייך!" קראה מייבל. בלון מים פגעה בגבו של דיפר. דיפר צחק וכיוון בלון מים חזרה על סטאן, אבל פיספס ופגע במלודי. קנדי וגרנדה הפתיעו את פורד עם בלוני מים מאחורה והוא נפל על הדשא. לי ונייט חמקו במלון מכיוון סטאן. "יו, סוס!" קראה וונדי וזרקה עליו בלון מים. היא וטמברי החליפו כיף. "תזהרי, פאסיפיקה!" צעקה מייבל וזרקה בלון לכיוון חבורת "אנחנו-לא-מסכימים-להרטב". פאסיפיקה, גדעון, רובי ומריוס ברחו משם, חלקם בצרחות. " את עוד תשלמי על זה, פיינס!" צעקה פאסיפיקה והיא וגדעון הצטרפו למשחק.
היה זה היום הראשון מאז התאומים חזרו לחופשת קיץ רביעית בגרוויטי פולס, והם חגגו עם כל חבריהם במדשאה ליד בקתת המסתורין.
התחמושת החלה להיגמר, אז סטאן הציע שהם יאכלו ארטיקים. כולם הסכימו וסוס הלך להביא ארטיקים מתוך הבקתה. סטאן ופורד הלכו אחריו כדי לעזור לו להביא אותם.
כשצמד התאומים המבוגרים נכנס לבקתה סטאן נשען בפתאומיות על הקיר והחזיק את ראשו.
"מה קרה?" שאל פורד.
"כאב ראש. זה כבר כמה ימים ככה."
"איזה סוג של כאב ראש?" פורד התחיל להעביר בראשו את כל סוגי כאב הראש שהוא מכיר.
"כאב חזק. לא היה לי כאלה מאז... מאז שניצחנו את ביל,"
"למה לא סיפרת לי קודם? משהו ממש מוזר קורה איתך לאחרונה. גם עם התקרית לפני כמה ימים..."
"אני מודאג בעצמי ממה שקורה לי. אני לא יודע אם זאת הזקנה או אחת מהבעיות בעיירה הזו.תוכל לעשות לי בדיקות מאוחר יותר. אבל אני לא מסכים שתספר למייבל ודיפר. הם רק הגיעו הנה, אני לא רוצה שיהיו מודאגים מבעיות חדשות. אז אל תספרו להם, בסדר?" סטאן דיבר ברצינות ונחישות כזו, שפורד הסכים.
"יופי. עכשיו נלך לעזור לסוס עם הארטיקים," אמר סטאן בעליצות מזויפת מעט.
כשהם יצאו החוצה וונדי, רובי, לי, נייט וטמברי סיפרו איך היה לסיים את התיכון ומה יעשו עכשיו. וונדי רצתה להיות נגרית, רובי תכנן לפתוח חנות לציוד מוזיקלי, נייט רצה ללמוד הנדסה, טמברי מתכוונת ללמוד איפור ועיצוב שער, ולי רצה לעבוד בחברת מכוניות כלשהי, אבל ההורים שלו רצו שילמד רפואה.
עד מהרה כולם ליקקו ארטיקים והשלימו בשיחות את כל מה שקרה השנה. הם נהנו ודיברו עד רדת הערב.
אחרי שכולם הלכו סטאן ופורד אמרו שהם יורדים לשוחח במעבדה למטה. הם התיישבו על זוג כסאות ופורד התחיל לתחקר את סטאן.
"מתי זה קורה?" שאל פורד.
"אני חושב שזה אקראי,"
"מתי זה קרה בעבר?"
"כשנצחנו את ביל,"
"היו לך עוד כאבים מוזרים מאז?"
"כל פעם כשנכנסתי על הבקתה. אבל הכאבים דעכו מאז."
"זה קורה כמה ימים ובאמת לא חשבת להגיד לי?!"
"חשבתי שזה בטח תופעות לוואי של הזקנה..."
"אני חושב שיש לי כיוון מסויים, אני אצטר-"
"-לספר לנו מה קורה כאן," אור נדלק בכניסה לחדר וחשף את מייבל ודיפר משלבים זרועות ונועצים בהם מבטים זועמים.
"דיפר! מייבל! חשבנו שהלכתם לישון!" אמר פורד בהפתעה.
"ככה אתם מכירים אותנו? אתם מתנהגים מוזר כל היום! אנחנו רוצים לדעת מה קרה!"
פורד נאנח והרביץ לעצמו במצח. סטאן הרכין את ראשו מעט.
"טוב, אם תפסתם אותנו אז עדיף כבר שנספר. אתם תהיו מודאגים בכל מקרה." אמר סטאן.
דיפר ומייבל התיישבו על הרצפה לידם.
"הכל התחיל לפני... שלוש שנים. " פתח סטאן בהסבר, "ניצחנו את ביל. חשבנו שהכל נפלא עכשיו. אבל אני נתקפתי כל הזמן כאבי ראש חזקים ודחפים משונים. אחרי שהלכתם ניסיתי כל מיני תרופות, אבל הן לא עזרו. פורד רצה לחקור את הראש שלי אבל אמרתי לו שזה בטח קשור לזקנה וויתרתי על בדיקות. מה שהיה מוזר זה שבתוך הבקתה כאב לי יותר מאשר מחוצה לה. אבל אז יצאנו אל המסע שלנו בים, והכאבים דעכו קצת. מדי פעם הרגשתי כאב חזק שוב, כאילו נוסף לי חלק במוח שלא צריך להיות שם. כל פעם שחזרנו לבקר את סוס בבקתה חזרו קצת כאבים. אבל אני קצת התרגלתי לזה. לפעמים גם הותקפתי רצונות מוזרים שלא מתאימים לי או שפשוט מצאתי את עצמי עושה דברים כמו רוצה לקפוץ מהספינה או מתגעגע לגרוויטי פולס ברגשות שאני לא מכיר אצלי. ואז, לפני כמה ימים. קרה משהו שלא ציפיתי לו. לא שלטתי בזה, ואני לא זוכר כלום, אבל כשחזרתי להכרה מלאה מצאתי את עצמי מחזיק ביד המושטת של ביל האבן שנמצא בשולי היער. פורד אומר שפשוט קמתי בבת אחת מהמרפסת של הבקתה ורצתי לשם ומדי פעם פולט צחוק פסיכי. אחר כך הוא מצא אותי ליד ביל האבן. לאחר מכן חזרו אלי כל מיני כאבי ראש חזקים ואקראיים. הפעם זה מרגיש כאילו ירד לי משקל כבד מהראש שהיה שם הרבה זמן, אבל שההיעלמות שלו מערערת לי את שיווי המשקל. עכשיו תכננו לנסות לבדוק אותי, ואז אתם הופעתם." סיים סטאן את דבריו.
"הו, וואו..." אמר דיפר לעצמו.
"יש לי כיוון לאפשרות למה שקרה. אני אזמין את פילדפורד ואתייעץ איתו. הוא מבין בנושא הזה לא מעט." אמר פורד ועלה להתקשר אל חברו הוותיק.
"גם לי יש כיוון. מעניין אם זה מה שדוד פורד חשב עליו." אמר דיפר ועלה בעקבות דודו.
השתררה שתיקה בין מייבל לסטאן כמה רגעים.
"אז... רוצה לחפש איפה סוס מחביא את הגומי שלו?" שאלה מייבל.
"כן, למה לא." אמר סטאן והם עלו למעלה, בורחים מהשקט המלחיץ של המעבדות.