גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק תשעה-עשר

דיפר, מייבל, דיפר ומייבל טיילו בשבילים של יערות גרוויטי פולס. דיפר ג' החזיק במפה שדודו הביא לו ובחן אותה תוך כדי הליכה, ואחותו ווידאה שהוא לא יתקע בעצים. שני האחים האחרים הסתודדו במרחק קטן מהם. האוויר כאן היה נקי יותר מברוורס פולס, ובמקום עשרות ארנבים היו נקרים על חצי מהעצים. התאומים שהלכו מאחורה חתמו את הדיון ביניהם והדביקו את צעדיהם של דיפר ומייבל ג'.
''גם רוורס פולס נראית ככה?'' שאלה מייבל ג'.
''ממבט ראשון כן, אבל לא באמת,'' אמר דיפר ר'.
''אבל אני מניחה שזה לא נראה ככה באפוקליפסה,'' אמרה מייבל ר'. ''איך קראתם לזה? המוזרמגדון?''
''ברור, זה היה שונה מאוד,'' אמר דיפר ג'. ''הכל היה פשוט כאוס. השמים היו צבועים בצבעים פסיכודלים והבנינים רמסו אנשים ובכל מקום התעופפו עטלפי עין.''
''זה נשמע כמו מקום מעניין לחופשה,'' אמר דיפר ר'.
''אני לא יודעת אם הטיול הנוכחי הוא ממש חופשה, אבל מאחר ומעולם לא היינו פה, תרשו לנו לנווט ולהנות מהטיול?'' שאלה מייבל ר'. ''מי יודע מתי תהיה לנו הזדמנות נוספת לטייל ולנווט במימד מקביל.''
''ניווטים היה התחביב שלי באיזושהי תקופה,'' הוסיף דיפר ר', אם כי לא הוסיף את העובדה שהוא תמיד היה הולך לאיבוד.
דיפר ומייבל ג' ניהלו אחד עם השני שיחה במבטים שבסופה דיפר הושיט למקבילו את המפה. ''תשדל לא לשלוח אותנו ליפול מצוק בבקשה,'' אמר דיפר ג'.
''אני אשגיח על השכל שלו שיעבוד כמו שצריך,'' אמרה מייבל ר', ומקבילתה גיחכה.
כאשר התאומים ג' הסתובבו חזרה והמשיכו בשביל, מייבל ר' החליקה בדממה את הדף שגדעון נתן  לה מעל המפה.
כעבור כארבעים דקות של צעידה ביער דיפר ר' אמר שהם מתקרבים ממש למקום.
''אתה בטוח?'' שאל דיפר ג'. ''אני לא זוכר שזה האזור שפורד התכוון אליו. יכול להיות שהחזקת את המפה הפוך?''
''לא, לא, אני בטוח,'' אמר דיפר ר'.
האזור הזה של היער היה עבות במיוחד, והיה מכוסה ענני ערפל שנראו כמו אדי רוק שעולים ממקפיא שכוון לטמפרטורה נמוכה מידי. יללה משונה נשמעה מבין העצים, וגרמה למייבל ג' להצטמרר.
''תראו!'' אמרה מייבל ר' והצביעה על דבר מה ביער. זה היה כן אבן שהזכיר בצורתו שעון שמש ללא פיסת המתכת שמצלילה על הכן.
''טחב סגול זה לא, אבל אני אוהבת תעלומות,'' אמרה מייבל ג'.
''מי ממקם שעון שמש במקום אפל כל כך?'' שאל דיפר בעצבנות.
הם התקרבו לכן והביטו בו מקרוב. היו עליו כל מיני חריטות ודוגמאות, ובמרכז היה שקע עגול בקוטר של ספל.
''את נראית מאוד מאוכזבת,'' פסקה מייבל ג' והביטה בפנים של מייבל ר'.
''מה? לא, זה פשוט שזה נראה ריק וחסר שימוש. לא מאוד מרתק. ציפיתי למשהו מפעים יותר.'' היא שיקרה. גדעון צדק. באמת היתה רק אבן אחת, וגם היא נלקחה על ידו.
''אולי זה בלתי נראה,'' אמר דיפר ר' בחוסר טקט, ונגע במרכז השקע לפני שמישהו הספיק לעצור אותו. ברגע שאצבעו נגעה במשטח האבן, פרצו אורות כחולים מסולסלים ממנה, והרימו באוויר את ארבעת הנערים.

***

סוס, מלודי, וונדי וליב נדחקו יחדיו למכונית ונסעו יחד למצוק הגבוה ביותר בסביבת גרוויטי פולס. שלושת בני האדם פיטפטו בנעימים בעוד ליב ישב מכונס בעצמו במושב האחורי. הוא חשב על המילים המעליבות של ביל. ליב ידע שלו הוא היה הולך עם ביל עכשיו ייתכן שהיה יכול להציל אותו ממוות בטוח, והוא באמת דאג לבחור הצהוב, אבל הוא הרגיש טוב עם עצמו שבחר ללכת לדרכו ולעשות את מה שנכון עבורו, ולא לעבור על עוד עלבון מביל בשתיקה. אבל הוא דאג לגורל שמצפה לתאומים פיינס הזקנים... יהיה לו קשה לשאת זאת אם הם ימותו בגלל שהוא נעלב כל כך בקלות מהדברים של ביל... הוא באמת חשב שהוא כבר חסין לעלבונות שלו אחרי כל השנים האלו, ובכלל הוא חשב שביל התקרב אליו מספיק כדי לא לפגוע בו ככה כל הזמן. ליב היה כל כך תמים, ועכשיו סטאן וסטאן צריכים לשלם את המחיר. חבל שהוא לא יכל פשוט-
''יו, אחי, אתה בסדר?'' שאלה וונדי כשדמעה ירדה לו במורד הלחי. ''תתעודד קצת, המילים של ביל לא שוות כלום, הוא סתם דוריטוס אידיוט.''
''חוץ מכשהוא הופך את כל מי שאתה מכיר לאבן, אח שלו,'' הוסיף סוס. ''אבל ברצינות, אתה נראה לי יותר נחמד ממנו. אתה לא צריך להתייחס אליו.''
''אני מבינה שיש ביניכם דינמיקה ארוכה ומורכבת, אבל אתה לא יכול לתת לו לפגוע בך ככה,'' אמרה מלודי. ''אם אתה לא מתכוון להתייצב נגדו, לפחות תנסה ללמוד לתת לעלבונות שלו להחליק מעליך.''
''זה מה שעשיתי במשך כמה עידנים,'' לחש ליב. ''טוב, לפחות ניסיתי. זה קשה לעשות את זה כשאתה בתקשורת רק איתו.''
''אז אולי כדאי שתכיר כמה חברים חדשים,'' אמר סוס והסתובב לתת לו כיף.
''סוס, ידים על ההגה!!!'' צווחה מלודי, ווונדי התפקעה מצחוק.
ליב מיהר לתת לו כיף כדי שיחזור להתרכז בנהיגה. ''הנקודה היא שהייתי בטוח שהתקרבנו בימים האחרונים ושיש בנינו איזושהי קרבה הדדית. ואז הוא חזר להיות מגעיל כמו תמיד.''
''אם היה מדובר בבן אדם, הייתי אומרת שלוקח לו זמן להפתח אליך, או שהוא מפחד למוניטין שלו, אבל לפי מה שסיפרתם לי על ביל, הוא סתם רשע,'' אמרה מלודי. ''לא הייתי מנסה לשמור על חברות איתו.''
''אבל עכשיו הוא באמת בן אדם,'' ליב לחש לעצמו.
''יודע מה, ליב?'' אמרה וונדי. ''תן למשימה היום להסיח את דעתך ממנו קצת, ובנתיים אולי אפילו ביל ירגע קצת, לא סביר אבל אולי, ואז תוכלו לראות מה אתם עושים הלאה. חוץ מזה, אחרי שכולנו נחזור עם החומרים שלנו, תהפכו חזרה למשולשים עם קסם ולא תצטרכו לעבוד עוד יחד.''
''אם כולנו נחזור בחיים,'' מילמל ליב. ''אני לא בטוח שביל והתאומים יחזרו מהמקום אליו הם הולכים.''
ובנימה עליזה זו, סוס החנה את האוטו בקצה הכביש, ליד היער הגבוה ביותר בגרוויטי פולס.
''הגענו,'' הוא הכריז, וכולם יצאו מהאוטו ונכנסו אל היער.
היער בו צעדו היה דליל מאוד בשל הקושי לצמחים לגדול בו, וכמות העצים הייתה שווה בערך לכמות הסלעים על ההר. אבל המסלע דווקא עזר להם ללכת בנוחות רבה יותר בדרך התלולה. דווקא בין העצים היו שיחים נמוכים רבים, ונקודות סגולות של אוכמניות בצבצו מהן כמו שמלה מנוקדת ואביבית.
בזמן שהלכו בשביל התלול אל עבר המצוק, מלודי סיפרה להם על הדבר אותו הם מחפשים.
''צנובר הנשרים, שהוא דרך אגב קשור לעיטים ולא לנשרים, הוא פרי של האורן הגבוה ביותר בגרוויטי פולס. במשך רוב הזמן עיט הבחירות לראשות העיירה מקנן על העץ הזה. כל זה הופך את העץ למרתק בעצמו, אבל מה שהופך אותו לקסום נובע כנראה מהמינרלים שהעץ סופח מהאדמה. אנחנו לא יודעים ממה זה נובע, אבל יש למינרלים האלו תכונות יוצאות דופן.''
''מאיפה את יודעת את כל זה?'' השתאה ליב.
''העיירה הזו מאוד מעניינת, אני אוהבת ללמוד על ההיסטוריה שלה,'' אמרה מלודי.
''היא מבלה שעות על גבי שעות במוזיאון ההיסטוריה של גרוויטי פולס,'' אישר סוס.
''אבל האמת שהרבה מהמידע על העץ קיבלתי מפורד,'' היא נופפה בידה בהעתק מצולם של עמוד מתוך ''יומן 1''.
לאחר כמה דקות הליכה היער נגמר, והם יצאו מבין העצים לאדמה סלעית שטופת רוחות, הצוק הגבוה ביותר בגרוויטי פולס. וממש בשפת הצוק גדל עץ אורן גבוה, מפותל, וזהוב במיוחד. האורן נטה כלפי מחוץ למצוק, וניצב עליו קן עיטים עם כמה גוזלים.
''כל מה שצריך לעשות זה לקטוף את אחד מהאצטרובלים שלו לפני שהעיט יחזור,'' אמרה מלודי והביטה בעיט דואה במרחק כמה עשרות מטרים מהם.
''על זה!'' אמרה וונדי, והתחילה לטפס על העץ, שקצת נרעד בהיותו כה חלש וחשוף לרוחות.
''לא עדיף שניקח את כל העץ?'' שאל סוס. ''ככה נאכל לאכול כמה צנוברים שאנחנו רוצים.''
''אנחנו לא אוכלים כרגע את הצנוברים הקסומים האלו.'' נזפה בו מלודי.
וונדי זחלה על הגזע והושיטה את ידה בזהירות כדי לקטוף אצטרובל שצמח ממש מעל הקן. לרוע המזל העיט ראה את זה, וצלל מהשמיים במהירות אל עבר וונדי והפיל אותה מהעץ.
''וונדי!'' צעק ליב בבהילות.
וונדי הצליחה ברגע האחרון להאחז באחד השורשים של העץ שביצבצו מהצד השני של הצוק, אבל היא הייתה רחוקה מכדי לטפס, והרוח החזקה מנעה ממנה להחזיק בשורש לאורך זמן.
השלושה מיהרו אליה, ושכבו צמוד לצוק כשרק ראשיהם מבצבצים מעבר לצוק, כדי שהרוח לא תפיל אותם. ''וונדי את עדיין בחיים?!'' שאל סוס.
''היא בהחלט בחיים, אחרת היא הייתה ממשיכה ליפול.'' אמר ליב בבלבול קל.
''יכול להיות שהיא הפכה לזומבית בדרך. אולי העיט היה זומבי שנשך אותה. זה קרה לי פעם אחת,'' הוא התגונן.
''רגע מה?'' שאלה מלודי, בזמן שליב מיהר לפשוט את הגלימה המרשימה שלו. הרוח הקפיאה את השרירים שלו וסחפה את כובעו מעבר לשפת הצוק, אבל הוא המשיך לעבוד. הוא קשר את שני הקצוות של זנב הגלימה דמוי המשולש ושלשל אל עבר וונדי. ''תחליקי את הרגל שלך ללולאה ותחזיקי חזק!'' הוא קרא אליה.
יחד עם כוח הסוס של סוס הם הצליחו למשוך אותה למעלה. ''תודה חבר'ה,'' היא בתנשפה בהקלה. ''יופי של מהירות תגובה ויצירתיות, ליב.''
''הי, הם לא מכנים אותי 'אל היצירתיות' לחינם,'' הוא צחק, והשאר הצטרפו אליו.
''אתה מבזבז את זמנך במימד הזה של המשולשים. אתה יכול להיות מאוד פופולרי במימד הזה. חבל שאנחנו נתקענו עם ביל,'' אמרה וונדי. ''או, והחלק הכי טוב חוץ מזה שאני לא מתה? השגתי אותו!'' היא נופפה באצטרובל הזהוב ושלפה ממנו חופן צנוברים.
''עשינו את זה!'' שמח סוס. ''ואני חושב שגוזל העיט הזה רוצה שנאמץ אותו!'' הוא התביע אל עבר הקן, שם אחד הגוזלים צייץ והביט אל וונדי.
''אולי בפעם אחרת!'' היא צעקה אליו, והעיט המבוגר צווח בתגובה.
הרביעייה חזרו למכונית, והפעם ארבעתם היו מחוייכים.

***

''למה אתה כזה מטומטם?!'' צעקה מייבל ר' על אחיה התמים.
''לא חשבתי שהוא יהיה טיפש מספיק בשביל להשאיר את זה בלי שליטה!'' הוא ענה לה.
הרביעייה נסחפו ממקום למקום באוויר בין העצים סביב הכן על ידי פיסות אור כחול.
''מה זה הדבר הזה?!'' שאלה מייבל ג'.
דיפר ג' ניסה להבין במה הם נגעו. ''איך אנחנו נחלצים מהמצב הזה?'' הוא שאל את התאומים האחרים.
''זה ייקח לנו כמה דקות!'' צעקה מייבל ר' תוך האבקות באורות הכחולים. היא השתמשה בכוחות של האבן שבקשת השיער שלה כדי לדחוק את האורות הצידה, וכך גם עשה אחיה.
''את זוכרת את הטקסט שצריך לומר?'' צעק דיפר ר' אל אחותו.
''אני מנסה להזכר! תפסיק להסיח את דעתי!" היא צעקה לוו בחזרה.
''איך אתם יודעים על הדבר הזה כל כך הרבה? אתם ממימד אחר!'' קראה מייבל ג'.
''כן, האמת שהיא צודקת,'' אמר דיפר כשהוא הפוך באוויר. ''איך יש לכם מושג על זה?''
דיפר ר' ניסה לומר משהו, אבל משב אור כחול סחרר אותו באוויר והפיל לו את המפה. היא נפלה על הארץ וחשפה את דף אחר: מפה שונה לחלוטין, כתובה בכתב היד של גדעון.
רק אז נפל לדיפר ג' האסימון. ''השתמשתם בצורך הדחוף לטפל בסיטואציה שלנו כדי לבדוק אם אתם יכולים להגדיל את הכוח שלכם כל הזמן הזה?! יש משהו שלא תעשו רק לטובתכם האישית?!''
''רצינו לבדוק אם יש פה שתי אבנים כמו שיש במיצד שלנו!'' אמרה מייבל ר'. ''מי יודע אם תהיה לנו הזדמנות נוספת לבדוק את זה! עכשיו תנו לי להזכר במילים!''
כעבור כמה רגעים היא הצמידה את הקמיצות שלה והתחילה לדקלם כמה שורות: ''בשם כוחה של האבן, אני משחררת את הנשמות האבודות של היער, / לעבר עולם ללא עבר או עתיד, ללא מוות או חיים. / הניחו לי ולאנשיי, כל ילד, אדם ונער,/ העבירו לי את השליטה באבן ובקסם כדי שאוכל לבצע כישוף מפעים.''
ככל שהמשיכה עם הדקלום, האבן שלה אפפה אותה בעיגול אור בהיר יותר, והעיפה מעליהם את כל פיסות האור הכחולות. הרביעייה צנחו על הרצפה והתנשמו.
''אני חשבתי שאפשר לתת בכם יותר אמון,'' אמר דיפר ג' בכעס ואכזבה. ''מתברר שטעיתי. עכשיו נחזור למסלול במקורי, וחסר לכם אם תעשו משהו כזה פעם נוספת.''
ובלי לומר מילה נוספת, התאומים ג' המשיכו ביער, והתאומים ר' מיהרו אחריהם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
טוב אז..............
חזרתי!
התגעגעתם לסיפור?
סתם אני יודעת שכן בגלל שהמייל שלי מוצף בבקשות שאני אמשיך אותו, ועכשיו, שנה אחרי הפרק הקודם, באמת הגיע הזמן להמשיך את זה. אני מצטערת על שלקח לי כל כך הרבה זמן, אני פשוט קלטתי שאני לא גאה בהרבה מהסיפור, וזה די מוריד לי את הרצון להמשיך אותו. אבל בזכות CaptainTails1 המשכתי, ולכן הפרק הזה מוקדש לו. אני באמת באמת אשתדל לכתוב את הפרק הבא בהפרש קטן יותר של זמן. בכל מקרה, חנוכה שמח!🕎😄