גרוויטי ורוורס פולס- משולשים, כפילים, והפכים משלימים

פרק שבעה-עשר

*אזהרת טריגר: התקף חרדה וטראומה*

מייבל ג' התעוררה בשעות הקטנות של הלילה מצרחה.
ולא סתם צרחה, צרחה של אחיה. צרחה שהיא מכירה היטב לצערם.
היא התרוממה במיטתה מטושטשת והתפקסה על המיטה האחרת בחדר, בה דיפר ג' צרח ובכה. היא נאנחה קלות וניגשה אל מיטתו. מייבל התיישבה על המזרן וכרכה את זורעה סביב דיפר.
"דיפר, אני כאן, אתה לא צריך לבכות. אנחנו תמיד בסדר, נכון?" לחשה בקול מרגיע.
דיפר רעד מכף רגל ועד ראש והתייפח. לפתע צרח ונחבא בין ידיה של אחותו.
"זה-זה מ-מזמן לא היה ככה-ה" מילמל דיפר בפחד.
"הן החמירו מחדש?" נבהלה מייבל.
"מ-מעבר לכך. כי ה-הוא כאן," דיפר צעק שוב והסתתר מתחת לשמיכות. "אננני לא יכככוללל לעבבבבוררר אתתת זה שובבבב," הוא ניסה לומר בין בכי לשיניו הנוקשות.
מייבל ודיפר ר' התעוררו גם כן.
"מה... מה לא בסדר איתו מלמלה מייבל ר' והביטה משק השינה שלה, עוד מכוסה קורי שינה.
דיפר ר' הביט גם כן, ופניו הרצינו לחלוטין. הוא קם עם מלוא ערניות פתאום. "התקף חרדה," אמר.
מייבל ג' הנהנה בעייפות. "חשבתי שווקס הצליח לרפא אותו סופית, אבל נראה שמשהו עורר את הצד הגרוע ביותר שלהם שוב."
"אני לא רוצ-צה את זה!" צעק דיפר בבכי. "למ-מה הוא לא יכול לעזוב אותי במנוחה?!"
"דיפר," מייבל ניסתה להרגיע אותו. "אנחנו כבר ניצחנו את ביל. לפני שלוש שנים. וכבר מזמן התגברת על התקפי החרדה. אז מה קרה?"
"הוא חזר!" צעק דיפר בקול. "אחרי שחשבנו שניצחנו אותו הוא מופיע שוב בפתח הבית שלנו, המקום היחיד בעולם שהיה מוג-מוגן מפניו, ומספר לנו שכל הזמן הזה הוא היה במין טראנס בתוך המוח של דוד שלנו, ו-ו-פשוט מחזיר מחדש את כל מה שאני פחדתי שיקרה..." הוא התחיל לבכות חזק יותר.
"אפשר קצת הסבר?" ביקש דיפר ר' ממייבל ג'.
"אחרי המוזרמגדון, לדיפר ולי היו התקפי חרדה רציניים. לי היה מעט, וזה גם נגמר לי מהר, אבל דיפר סבל מאוד. הוא פחד כל הזמן מהכל, ונשאר לילות שלמים ער ורועד במיטה. הוא ממש ראה חזיונות מתוך הקרבות, וכל מיני שדים הופיעו בזווית הראייה שלו, והמון קטעים משונים של מוזרות שהמוח האנושי פשוט לא מסוגל להתמודד איתם. ולרוב הוא ראה את ביל בדרכים שונות, באיומים שונים..." מייבל עצרה כדי לרחת נשימה עמוקה אבל דיפר ר' שאל, "אה, מה זה המוזרמגדון?"
"שכחתי שאתה לא מכאן. המוזרמגדון זה האפוקליפסה מאת ביל צופן, בה לזמן אין קיום, משמעות היא חסרת משמעות והמוזרות שולטת בכל. אנחנו נלחמנו וניצחנו, אבל זה לא היה קל בכלל וחלק מזוועות המוזרות שראינו שם עירערו אותנו נפשית לנצח."
"זה... לא כיף," אמר דיפר ר'. "אפילו בשבילי. איך ביל הגיע מהמצב הזה של שליטה באפוקליפסה למצב שהוא צריך את עזרתנו להשיג קסם?"
"זה מה שאנחנו גם תוהים," ענתה מייבל ג'. "בכל מקרה, אני תמכתי בדיפר כל לילה, משהוא שדרש ממני הרבה יותר אנרגיות ובגרות ממה שאי פעם יכולתי לספק, אבל לא יכולתי לראות אותו סובל ככה. הצלחתי להעניק לו עם הזמן מעט שעות שינה בלילה, אבל המצב עדיין היה חמור. לא עזרו פסיכולוגים, פסיכיאטרים, תרגילים, קסמים, אפילו לא אור קטן דלוק..." מייבל השתהתה לרגע. "מה שמזכיר לי," אמרה והדליקה את האור. "מאז שדיפר פגש את ווקס ההתקפים נרגעו עד שהם נעלמו. זה היה מדהים ועזר לכולנו, חשבתי שאני לא אצטרך לדרוש את זה מעצמי יותר בחיים, אבל הנה אני כאן, כמעט מתמוטטת..." מייבל באמת נראתה על סף שבירה. היא לא הייתה בנויה להתמודד עם ההתקפים מביל שוב.
דיפר ר' הקשיב והנהן בהבנה. "אני ממש מזדהה איתך. אי אפשר לחזור להיות אותו אדם אחרי שעוזרים לילה אחר לילה למישהו עם התקפי חרדה."
"גם לך יש ניסיון בזה?" הופתעה מייבל. היא לא חשבה שלמישהו שאמור להיות כיביכול מהרעים יש יכולת להפגין עזרה שכזאת.
דיפר ג' צרח שוב בפחד, רואה שדים או משולשים מסוכנים או מימדים אחרים ואולי הכל ביחד. בתגובה, מייבל ר' התכווצה אל עצמה והתחילה לרעוד.
"אני לא יכולה לראות מישהו עובר את זה..." היא התחילה להתנשף.
מייבל ג' הסתכלה בהלם על מייבל ר', ומשם על אחיה. "למייבל יש התקפי חרדה?!"
דיפר ר' הנהן בעצב. הם נחלשו מזמן, אבל קשה לה לראות דברי שמזכירים לה את מה שהופיע בהתקפים שלה, או אנשים סובלים מבעיות דומות. קרא כל כך הרבה פעמים שברחנו מהקולנוע בגלל זה." הוא ניגש לאחותו וחיבק אותה.
"זה קרה בגללי, דיפר," מייבל ר' לחשה. "הוא יכל לעזור לעולם, הוא היה כל כך חכם וטוב לב וחשוב, בעוד שאני רק רודפת תהילה וחושבת שמגיע לי הכל. ותראה מה עשיתי!" היא בכתה.
"מייבל, את לא יכולה להיות אחראית על זה לנצח. את צריכה להתגבר על זה! הוא גם ככה היה מבוגר מאוד, ואני בטוח שהוא נמצא עכשיו במקום טוב יותר," דיפר ניסה לשכנע אותו.
"אולי, אבל זה בגללי. ואולי היית מבין אם היית רואה את המבט המאשים שלו עכשיו!"
מייבל ג' ניסתה לפענח את המקרה אבל אז שמעה שדיפר ג' דפק את ראשו בקיר מהפרכוסים שבדיוק התחילו.
היא החזיקה אותו חזק במקום וניסתה להסיח את מחשבותיו ולהרגיע אותו.
"אבל את כל הזמן אמרת שהוא לעולם לא יחזור!" צעק דיפר. "והאמנתי לך בשלוש השנים האלו! כל הזמן סיפרת לי שהכל יהיה בסדר! וטעית! ועכשיו- ועכשיו הוא כאן שוב! אני כבר לא יודע מה לעשות או לחשוב! השדים שוב תוקפים אותי, אמיתי כמו שקרה בהתחלה, בזמן שביל צופן ישן על הפאקינג גג שלי!" דיפר ממש צווח את הסוף.
"דיפר, אני יודעת, אני גם לחוצה כל כך, תאמין לי-"
"את לא מבינה מייבל? הסוף שלנו יכול לבוא בכל רגע!"
דיפר ג' הרים את מבטו וראה את מייבל ג' המתמוטטת. "מייבל, חכי לי כאן, אני מצטער, אבל אני חושב שכדאי שאני אעזור לעוד אנשים." לחש לאחותו וקם.
"אני רואה שאת לא מסוגלת להתמודד עם חוויה שמכאיבה גם לך כל כך." אמר למייבל ג'. היא הנהנה בצער. "אני חושב שאולי אני אצליח לעזור לאח שלך, אבל אני צריך שתוודאי שאחותי לא מתפרקת."
"אני אעשה כמיטב יכולתי." הסכימה. "ותודה." היא הרגישה שהיא סומכת עליו, למרות שהוא אמור להיות הרשע. ככל הנראה כי הוא הזכיר לה כל כך את אחיה והיא הזדהתה איתו על נושא שלעולם לא יכלה להזדהות בו עם דיפר ג'.
"יו, בן אדם," אמר דיפר ר'. "תנשום." הוא הניח עליו יד. למרבה המזל הם ישנו עם הצמידים כך שהעולם לא התפוצץ.
דיפר ג' המשיך לפרכס, אבל הקול היציב והמצווה של דיפר ר' חדר לאט לאט למוחו והצליח להרגיע אותו במידה כזאת שהוא נשם שוב.
"זה- זה ביל," אמר דיפר ג'. "אני מפחד ממנו כל כך. הוא עו-עושה לי את זה. בגללו יש לי ה-התקפים. הוא שלח אותם במיוחד בכ-כישוף."
דיפר ר' הרצין. "לגרום להתקפי חרדה זה אחד הדברים הנוראיים ביותר שאפשר לעשות." התרגז. "אם ביל יופיע כאן עכשיו, אני ארשה לך להרוג אותו. אבל אם זה לא קורה אז בבקשה תרגע."
ברור שזה היה הרגע שבו ביל פגע בחלון.
המשולש לשעבר נראה מבולבל, חשוף, נבגד וחלש, אבל דבר מכך לא שינה ליושבי החדר כי דיפר ג' נראה נכון מאוד להקשיב לעצתו של דיפר ר'.
"הולי פאק-" התחיל דיפר ר' להגיד. מייבל ג' קרסה חסרת אונים על מיטתה באמצע הדרך אל מייבל ר', בעוד היא הסתתרה מאחורי המיטה.
ביל צעק משהו כלפי מעלה ונמשך חזרה. דיפר ר' השקיע את כל מאמציו להרגיע שוב את מקבילו.
מייבל ג' ניגשה אל מייבל ר'.
"אני לא מאמינה שעשיתי את זה," בכתה מייבל ר'.
"מה עשית?" שאלה מייבל ג' ברוך.
"את הטעות הגדולה ביותר בחיי. משהו שאני תמיד אתחרט עליו." היא הורידה בפתאומיות את הקשת עם אבן הקסמים מראשה (היא ואחיה התעקשו לישון עם האבנים) וזרקה אותה בכל הכוח רחוק ממנה. "אני שונאת את זה!"
"למה את שונאת את האבן שאיתה את עושה קסמים מדהימים?"
"זה בגללה! זה בגלל היומן המטומטם הזה!" צעקה ואז התכנסה בתוך עצמה ובכתה. "אבל זה בעצם היה בגללי, לא משנה כמה אני אנסה לחמוק מזה."
מייבל ג' החזיקה את ידה בעדינות. "את רוצה לספר לי מה קרה?"
בהתחלה מייבל ר' לא זזה. אחר כך הרימה את ראשה לאט אל מייבל ג'. עינייה התרוקנו מתקווה ונראו חלולות. "אני רצחתי איש."
מייבל ג' הרגישה שהנשימה נעתקת ממנה, אחרי זה התמלאה פחד, זוועה, וחלחלה, ולבסוף רגש מבולבל כלשהו. אבל לא משנה מה מייבל ר' עשתה, מגיעה לה הזדמנות להרגע מהתקפי החרדה שלה. מייבל ג' חיבקה אותה. "את רוצה להרחיב עוד?"
היא ניענעה בראשה לשלילה.
מייבל ג' הבינה אותה.
דיפר ג' החל להירגע סוף סוף.
"בואי, לא כדאי שתתקררי על הרצפה," מייבל ג' הושיטה יד אל מקבילתה והן התיישבו מחובקות גם כן על המיטה של דיפר.
"מה מצבך?" שאל דיפר ר' את אחותו. במקום לענות היא התייפחה ונשענה אליו תוך כדי שנשארה מחבקת את מקבילתה.
דיפר ג' זחל והניח את ראשו על ברכייה של מייבל.
"ואיך אתה?" שאלה מייבל ג' את אחיה.
דיפר הניח ידים על פניו. "אני רוצה את וקס," אמר בכמיהה.
מייבל הניחה את ידה שלא חיבקה את מייבל על חזהו של אחיה. "אני יודעת, דיפר. אבל הוא לא כאן. אם תתעקש נתקשר אליו מחר בבוקר, בסדר?"
דיפר הינהן בקושי והתכרבל על מייבל עם שמיכתו.
אחרי זמן לא ידוע מייבל ר' ודיפר ג' חזרו לנשום סדיר. לאט לאט הם נרדמו.
דיפר ר' פנה אל מייבל ג'. "הי, תודה שדאגת כל כך יפה לאחותי."
היא חייכה. "אתה גם הרגעת את אח שלי במצב פסיכי ממש מהר. אני אסירת תודה."
"אני אף פעם לא פגשתי מישהו שאני יכול להזדהות איתו בתור אח לקורבן של התקפי חרדה. מי ידע שזה יהיה עם המקבילה המוחלטת של אחותי."
"אתה הרבה יותר טוב לב משחשבתי. זה באמת נחמד להזדהות עם מישהו."
דיפר הושיט אגרוף, ואחרי היסוס רגעי מייבל הקישה את אגרופה בשלו.
"אחים מקבילים?" שאלה בחיוך קל ועייף.
"אחים מקבילים," דיפר חייך גם כן.
וכך נרדמו ארבעתם מכורבלים ומחובקים יחד על המיטה של דיפר, מאזינים לרוח מהיער שפוגעת בעליית הגג. למרות כל השוני והמחלוקות ביניהם, למרות שהיה נראה שהם יהיו אויבים, הלילה הזה שינה אותם, והם ידעו שהם חוו משהו שאף אחד חוץ מאיתם לא יוכל להיות חלק ממנו או להבין.