To Be A Princess

הקדמה:

נ.מ אריאל:

"אריאל בוקר טוב" אמרה אמי.
"בוקר טוב אמא אני הולכת לבית הספר" אמרתי.
"חכי לא אכלת ארוחת בוקר עדיין" אמרה אמי.
"זה בסדר אני אקנה משהו, אה אמא, הנה קחי" אמרתי לה ונתתי לה כסף.
"למה זה?" שאלה אמי.
"לשלם על חשבון החשמל והמים, ובעודף תקני לעצמך בגדים ותהני" אמרתי.
"איזה בת יש לי, אני מרגישה כל כך חסרת תועלת, שהבת שלי צריכה לכלכל אותי" אמרה אמי.
"אל תדאגי לי אמא את תראי שאני אסיים את הלימודים בציונים טובים ואכנס לאוניברסיטה הכי טובה ואגרום לך נחת" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה.
"חבל שאביך לא נמצא כאן, הוא לא זכה לראות לאיזה ילדה יפה ומוכשרת גדלת" אמרה אמי.
אבי נפטר שהייתי בת שנתיים..
"אני הולכת" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר ופגשתי את מיה.
"ארי בוקר טוב" אמרה מיה, מיה היא החברה הכי טובה שלי, אני מכירה אותה מגיל 11.
"בוקר טוב מיה, איפה זאק?" שאלתי, זק גם ידיד שלנו מתקופת החטיבה יסודי, ויש לו קראש על מיה, והיא לא רואה את זה.
"הנה אני" אמר וחיבק את שתינו.
"יאללה בואו השיעטר מתחיל" אמרתי ורצנו לבית הספר עוד יום שגרתי.

נ.מ רועי:

"בן שלי מה קרה לך? תראה את הפנים שלך" הגיעה אמי לתחנת המשטרה, רבתי מכות עם גנגסטרים וכיסחתי אותם, אני גאה בי, הם חיפשו לריב איתי.
"אני בסדר אמא" אמרתי וראיתי את אבא שלי נכנס.
"אמרתי לך כבר להפסיק להיכנס לכל הריבים האלה, אתה רוצה להרוס את הקריירה שלי" התעצבן עליי אבי ויד ימינו, לארי תפס אותו לפני שהוא התקרב אליי.
"אבא הם ניסו לשדוד אותי" אמרתי.
"אל תשקר אתה מרשה לעצמך לריב מכות ברחוב ומנצל את העובדה שאני בדרגה גבוהה ויכול לעזור לך" אמר אבי וידעתי שאין טעם לדבר איתו, הוא בחיים לא יאמין לי.
"אדוני, הבן שלך צודק, הם חבורת גנבים והוא הגן על עצמו" אמר השוטר ששיחרר אותי.
"זה לא משנה כבר, אני הולך מכאן" אמרתי.
"אל תשכח שאנחנו עוברים היום לכפר, אז תסיים ותפרד מהחברים שלך שכאן" אמר אבי.
"אני יודע" אמרתי ונפגשתי עם החברה שלי.
"אחי אתה תהיה חזק לנו" אמר ליאון חבר טוב שלי.
"איך אני אוכל לעזוב ולא לראות יותר את יסמין" אמרתי, יסמין היא כמו אחותי הגדולה, וכן, יש לי קראש עליה.
"תתוודה בפניה אחי, זאת הפעם האחרונה שתראה אותה" אמר תום, גם חבר טוב שלי.
"צודקים אני אלך עכשיו" אמרתי והתקדמתי לכיוון הבית שלה וראיתי את הרכב שלה וחייכתי וכשהתקרבתי ראיתי אותה יוצאת עם בחור בן גילה, והם התנשקו, אני יודע שזה פתטי שאני מאוהב הבחורה מבוגרת, למה שהיא תסתכל על מישהו בן 17 כשהיא בת 29, והסתובבתי והלכתי הביתה וראיתי את רכב ההובלות מול הבית שלנו, ונכנסתי לשם, רציתי לפחות להיפרד ממנה, מה אני יעשה בכפר הקטן והעלוב הזה, אני איש של ערים גדולים מהעולם החיצון, אני אמות שם ונרדמתי כשהתחלנו לנסוע.

נ.מ אריאל:

"היי מה עושים היום?" שאלה מיה.
"בואו נלך לבית הקפה של גילי, הכי כיף שם" אמרתי והתקדמנו לשם וראיתי שסגרו את המקום.
"מה זה? איפה גילי? של מי הבית הזה?" אמרתי והתקדמתי לשומרי הראש שלהם.
"סליחה, היה פה מקום ביתי ונחמד של גילי מנחם, זה היה כמו בית קפה כי הוא היה מכין קפה וקינוחים הכי טעימים בארץ, איפה הוא?" שאלתי.
"לגבי זה, סגרנו את במקום ההוא בשביל לבנות בית למשפחת לוי שבאה להתגורר כאן, הוא בדרגת רב אלוף אז את בטח מבינה באיזה רמה הוא" אמר אחד הבחורים.
"אבל היה פה בית ומקום של בנאדם, למה תמיד העשירים האלה מסכימים לעצמם להתנהג ככה" אמרתי והגיעה משאית וירדו משם איש מבוגר ואשתו.
"יש כאן בעיות?" שאל האיש.
"בואי נלך אריאל" אמרה מיה.
"לא רוצה, אדוני, מה קרה לאיש שהיה גר כאן?" אמרתי לאחד השומרים.
"הוא עבר לעיר אחרת" אמר.
"אני פשוט לא מאמינה" אמרתי.
"גברתי, מי את?" שאל האיש.
"מה זה עיניינך" אמרתי.
"תשמרי על הפה שלך שאת מדברת אל האדון שלנו" אמרו המאבטחים.
"בן אדם לא יכול לישון בשקט" הגיע בחור מוזר גם מהמשאית.
"אנחנו הולכים" אמר זאק.
"נו" אמרתי.
"את לא עובדת במקרה?" שאלה מיה.
"אוי נכון שכחתי" אמרתי והתחלתי לרות אבל הבחור העצלן נעמד מולי ונכנסתי בו ושנינו נפלנו על הרצפה.
"אאוץ' למה אתה עומד כאן?" אמרתי.
"אני אשם? את זאת שנכנסה בי" אמר.
"אני? ראית אותי רצה ועמדת פה משום מקום" אמרתי.
"במקום להאשים אותי, תסדרי את החולצה שלך, רואים הכל" אמר הבחור וראיתי שהוא מסתכל לי על החזה ורואים את החזייה.
"סוטה אחד לאן אתה מסתכל?!" אמרתי והכנסתי לו את האצבעות שלי לעיניים שלו.
"אחח" אמר הבחור.
"זה מגיע לך" אמרתי.
"הכל בסדר ארי?" שאלה מיה.
"כן, אני הולכת לעבוד, נדבר" אמרתי והתקדמתי אל עבר הפארק שעשועים שלנו, כן אנחנו חיים בכפר קטן, אבל הוא מפותח, טוב לא כמו הערים הגדולות, אין לנו קניונים, מקומות שרואים בה סרטים ומקומות בילוי, אבל יש מה שצריך וזה מה שחשוב, אני עובדת בפארק כי זה כיף וגם אני אוהבת ילדים קטנים, חלום שלי זה שיהיה לי אח קטן או אחות קטנה אבל לפעמים לא מקבלים כל מה שרוצים, רציתי להתקשר לבדוק מה שלום אמא שלי אבל הפלאפון שלי נעלם, מה זה? איפה הוא? התחלתי לחפש אותו בכל מקום ונזכרתי שנפל לי משהו אחרי שקמתי מהסוטה ההוא, פאק!

נ.מ רועי:

"אתה לא מפסיק להכניס את עצמך לצרות מה? אחח" אמר אבי ונכנס הביתה.
"רועיקי קדימה בוא נכנס הביתה, אל תתייחס לאביך, אתה יודע שהוא מת עליך" אמרה אמי.
"אני בספק" אמרתי ונשמע צלצול רועש וחזק וראיתי על הרצפה פלאפון, הא זה בטח של המשוגעת ההיא מקודם, עדיין כואבות לי העיניים, זה הזמן לנקמה ועניתי לפלאפון.
"הלו?" עניתי.
"מי זה? זה לא הפלאפון של אריאל?" אמרה החברה שלה ממקודם בטח.
"כן, היא בשירותים עכשיו, זה דחוף?" שאלתי.
"לא, אבל מי אתה?" שאלה.
"החבר שלה" אמרתי.
"מה? אין סיכוי שלארי יש חבר והיא לא סיפרה לי" אמרה החברה שלה.
"אלה החיים ביי" אמרתי לה וניתקתי והפעם הייתה עוד שיחה מפלאפון ציבורי.
"הו תראו מי זאת?" אמרתי.
"תקשיב לי חתיכת סוטה, תחזיר לי את הפלאפון שלי" אמרה.
"היי גברת חזייה אדומה, כרגע את צריכה אותי אז תהיי נחמדה" אמרתי.
"נחמדה בתחת שלי, אני צריכה להתקשר למישהו ממש חשוב" אמרה.
"למי? לחבר שלך?" אמרתי.
"מה? תקשיב, תבוא לפארק השעשועים אני מחכה לך ליד הגלגל הענק" אמרה וניתקה.
"אייש המשוגעת הזאת, מי ידע שיש כאן פארק שעשועים" אמרתי והתקדמתי אל עבר הגלגל הענק, לא קשה לפספס אותו וראיתי אותה מחכה שם.
"היי" אמרתי לה.
"הו, תחזיר לי את הפלאפון" היא אמרה והתחילה לרוץ אחרי ואני החלטתי להשתעשע איתה קצת והתחלנו לשחק תופסת כעיקרון.
"תחזור לכאן" היא צעקה.
"ומה יצא לי מזה" אמר.
"מה אתה רוצה? זה הפלא שלי" אמרה.
"אבל אני באתי להחזיר לך אותו, מגיע לי משהו בתמורה" אמרתי.
"אם לא תחזיר לי אותו בדרך הטובה אתה תצטער על זה" היא אמרה.
"הו, עברנו לאיומים" אמרתי והיא משום מקום הגיע ונתנה לי מספרת לפנים, בואנה היא חזקה.
"אמרתי לך" היא אמרה אבל הפלאפון שלה נפל ונשבר.
"הפלאפון שלי" היא אמרה ורצה לשם.
"חה חה חה" אמרתי מסוחרר קצת מהבעיטה.
"מה אתה צוחק מטומטם" היא אמרה בכעס.
"איך תמיד יוצא שאת מרביצה לי, אנחנו אפילו לא מכירים" אמרתי.
"אני לא צריכה להכיר אותך בשביל להכות אותך" היא אמרה.
"יש בזה משהוא" אמרתי, כי תכלס, אני גם רב מכות עם אנשים שאני לא מכיר.
"אוף איך אני אתקן אותו עכשיו" היא אמרה בעצב, ואת האמת הרגשתי רע, אבל אין סיכוי שאני אגיד לה את זה.
"פשוט תקני חדש" אמרתי לה והיא דפקה לי מבט שאם מבטים יכלו להרוג הייתי כבר מת.
"אתה יודע כמה זה עולה? יש אנשים שעובדים מאוד קשה ולא יכולים להרשות לעצמם לקנות את זה" היא אמרה לי בכעס.
"למה את צועקת עליי?" אמרתי.
"עזוב, מה אני מדברת איתך על זה בכלל?, אני הולכת, גם ככה לא ניפגש יותר לעולם, ואם ניפגש שוב, אני אהרוג אותך" היא אמרה לפני שהסתלקה.
"גם אני לא רוצה לראות אותך יותר" אמרתי בכעס.