To Be A Princess

פרק עשרים ושש:

נ.מ יסמין:

השתחררתי מבית החולים אחרי שבועיים, וכבר קניתי את כרטיס הטיסה שלי למחר, היום אני רוצה לעשות סיבוב אחרון בכפר ובמקום שהייתי בו כל כך הרבה זמן, שאני מרגישה בו בבית.
"יסמין הרבה זמן לא התראנו" אמרה השכנה שלי שמחה.
"כן, אני עוזבת לפריז, לעשות לי טיול ארוך, אני לא אהיה פה תקופה ורציתי לעשות סגירת מעגל" אמרתי והיא חיבקה אותי.
"אני מסכימה איתך ילדתי, בואי תאכלי משהו אני אבשל לך" אמרה שמחה והנהנתי בחיוך ואכלתי אצלה ארוחת צהריים מדהימה ומשם הלכתי לכיוון הפארק היחיד בכפר שאני בטוחה שאור נמצא שם.
"הוא הנה גמד" ראיתי את רועי רץ אחריו ומרים אותו באוויר.
"תוריד אותו רועי הוא אכל עכשיו אתה רוצה שהוא יקיא?" אמרה אריאל.
"אמא אני לא ילד קטן" אמר אור שירד והמשיך להתרוצץ וראיתי אותם משחקים שם ביחד כמו משפחה ועכשיו אני מתחילה להבין איזה מטומטמת הייתי שלא הבחנתי בזה קודם ואור רץ אליי ונתקע בי.
"אני מצטער" אמר אור והתכופפתי אליו.
"זה בסדר, זה היה בטעות" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
"אור התנצלת בפני בגב-" אמרה אריאל והסתכלה עליי בהלם.
"תרגעי הכל בסדר, חמוד אתה יכול לשחק במתקנים אני צריכה לדבר עם ההורים שלך" אמרתי.
"בטח, אבל תגידי אנחנו מכירים במקרה? הריח שלך מוכר לי, זה מרגיע" אמר אור ולא יכולתי להתאפק וחיבקתי אותו.
"כן, בוא נגיד שאני דודה שלך שביקרה אותך כשנולדת, הייתי הרבה איתך עד שהלכת למשפחה של סבא שלך" אמרתי לו והוא חייך אליי.
"אני מבין טוב אני אלך לשחק, אמא אבא תקראו לי שתסיימו" אמר אור ורץ למגרש.
"הוא גדל להיות ילד טוב, גידלת אותו מצויין" אמרתי.
"מה את עושה כאן? מה את צריכה" אמרה אריאל.
"באתי להיפרד, אני הולכת לגור תקופה ארוכה בפריז קיבלתי שם עבודה ואני חושבת שאשאר שם אז לא אהיה פה, אבל לא יכולתי ללכת מבלי להיפרד ממכם" אמרתי והסתכלתי על אריאל.
"גרמתי לך לסבול כל כך הרבה, אני באמת כל כך מצטערת" אמרתי.
"היי אני כבר התגברתי על זה" אמרה אריאל.
"לא אני לא התגברתי על זה, את גססת ואני השתמשתי בזה כדי להפריד בינכם והצלחתי ובמילים אחרות הרסתי לך את החיים ואפילו לא היית בת 18" אמרתי בעצב.
"אני-" אמרה ועצרתי אותה.
"תני לי לסיים, אני באמת רוצה תשכחי מזה ותעברי הלאה אל תתקעי בעבר בגלל זה ותהיי מאושרת עם הבן שלך ורועי באמת אני מאחלת לכם את כל האושר שיש לעולם הזה להציע" אמרתי לה והיא לא ידעה מה להגיד.
"ורועי" אמרתי וכבר הרגשתי את הדמעות זולגות.
"את לא חייבת לעשות את זה" אמר רועי
"לא אני חייבת" אמרתי והסתכלתי עליו.
"אני באמת אהבתי אותך, רציתי להתחתן איתך, להביא איתך ילדים, שתמשיך לאהוב אותי בצורה דאף אחד לא אהב ויאהב אותי ככה, ופיתחתי אובססיה כלפיך כשהבנתי שכל זה נגמר ואתה לא מרגיש אליי יותר ככה, אבל החלטתי , אני לא הולכת להמשיך לאהוב אותך יותר" אמרתי.
"יסמין" אמר רועי.
"אתה אהבת אותי כל כך הרבה זמן, לא יכולתי להשאיר אותך עם הכאב הזה של לא להיות אהוב, את האמת אני כבר ידעתי שהיית מאוהב בי, מאז שהיינו קטנים, ותמיד חיכיתי שיום יבוא ותשכח ממני ותהפוך להיות מאושר" אמרתי לו ולא הזיז לי שירדו לי דמעות וגם הוא התחיל לבכות.
"וכשזה קרה החלטתי להתעלם מהאושר שלך בשביל עצמי ואני מצטערת, בגלל זה אני חייבת לשחרר אותך כדי שאוכל להיות מאושרת בחיים שלי ואתה בשלך, אם תהיה לא מאושר, אני לא אוכל לנשום ולהמשיך הלאה כמו שצריך" אמרתי.
"יסמין את תמיד תהיי בחורה מיוחדת בחיים שלי, את יודעת את זה" אמר רועי וחייכתי אליו.
"כן אני יודעת, אתה יודע, אני נולדתי אגואיסטית ורעה, כך שאני לא יכולה לאהוב ולהיות אהובה, אני אחיה באומללות כל החיים שלי זה העונש שלי" אמרתי והוא החזיק לי את הידיים.
"אני מצטער" אמר רועי.
"עכשיו אתה יודע כמה חשוב במיוחד היית בשבילי, אתה היית כל כך משמעותי בחיים שלי, אז עכשיו אתה צריך להפוך להיות האדם הזה בשבילה, תבטיח לי שתהיה מאושר איתה בשביל שאוכל לעזוב בלב שקט, ללא חרטות וכך אני אוכל להתחיל מחדש את החיים שלי" אמרתי לו.
"אני כל כך מצטער" אמר רועי.
"על מה?" אמרתי.
"לא נתתי לך כלום מלבד כאב ואכזבה"  אמא והנהנתי לשלילה.
"ממש לא, אני באמת אסירת תודה ושמחה בזכותך" אמרתי וניגבתי לו את הדמעות.
"אני קיבלתי כל כך הרבה עזרה ואהבה  ממך ולא החזרתי לך כלום בתמורה" אמר רועי.
"אז אתה יכול לתת את זה לה, לבחורה שאתה באמת אוהב, לאריאל במקומי, באמת תודה על הכל" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי וחיבקתי אותו.
"תשמרי עליו" אמרתי בחיוך והתרחקתי משם תוך כדי שאני מנגבת את הדמעות שלא מפסיקות לזלוג על לחיי, אני יודעת שאוכל להתגבר על זה, וגם הם ועם המחשבה הזו נכנסתי למכונית ונסעתי לנמל התעופה.

נ.מ רועי:
"היא באמת ממש אהבה אותך" אמרה אריאל אחרי שנרגעתי קצת.
"כן, אף פעם לא הייתה לנו שיחה כזאת מלב אל לב ועוד בנוכחותך" אמרתי.
"זה סגירת מעגל" אמרה והניחה את ראשה על כתפי.
"אני אוהב אותך" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה בראש.
"גם אני" אמרה והסתכלנו על הבן שלנו משחק שם בכיף.
"אמא אפשר לקנות גלידה?" אמר כשרץ אלינו.
"בטח אהוב שלי" אמרתי לו ונתתי לו כסף.
"אתה יודע מה מאמי? אני חושבת שהיא לא הייתה מרושעת אחרי הכל, היא הייתה קצת כלבה אני לא אשקר לך אבל היא פשוט הייתה בת אדם שסבלה מאוד" אמרה אריאל.
"צודקת" אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק.