To Be A Princess

פרק שלוש עשרה וארבע עשרה

נ.מ אריאל:
שבוע עבר מאז שחזרתי וניסיתי לראות את הילד שלי ולא הצלחתי פשוט אני לא מפסיקה לבכות או לנשום כמו שצריך מרוב געגועים ואכזבה מרועי, איך הוא חושב שאני מסוגלת לזרוק את הבן שלי, אנחנו חיינו ביחד כמעט שנה ביחד איך הוא מעז בכלל, אני לא אסלח לו בחיים והיום מתחיל המשפט.
"את לחוצה?" שאל מייקל.
"קצת, אני מפחדת שאני יאבד את הבן שלי לתמיד" אמרתי והוא תפס את שתי ידיי.
"אל תדאגי אריאל אני יעזור לך לזכות במשפט הזה ואת והבן שלך תהיו ביחד שוב" אמר מייקל.
"תודה אתה חבר כל כך טוב אני מודה לך" אמרתי והוא נישק את היד שלי.
"קדימה" אמר ונכנסנו לבית המשפט.
והשופט נכנס וכולנו עמדנו.
"התכנסנו כאן על מנת לדון במשמורת על הקטין אור לוי , הצד התובע יכול להתחיל" אמר השופט ומייקל הלך והתחיל.
"הלקוחה שלי הייתה בהיריון מתקדם לקראת כניסת חודש תשיעי, היא עזבה את הבית ורצתה ללכת לכפר בו אביה גדל לקראת הלידה לאח שגילתה שבעלה, רועי לוי בגד בה עם הגברת יסמין גיל, וההריון התחיל בדרכם לשם, שהחברה שלה הייתה צריכה לילד את בנה, אור, והיות בגלל גילה הצעיר גופה לא יכל לעמוד בזעזוע של הלידה הפתאומית, והרופאים לא נתנו הרבה תקווה שהיא תשרוד את זה אדוני השופט, וברגעים שבשרו לה את זה, הדבר היחיד שהיה חשוב לה זה להגן על בנה, ולדעת שהוא מוגן, היא מעולם לא ציפתה שהיא תחלים ולא יתנו לה לראות את בנה לאחר כל הסבל שחוותה, פה יש לנו סיכומים מהמיון בו הייתה בארץ ובחול, שבו נימצא שאיך שהיא ילדה היא נפלה לקומה של חצי שנה" אמר מייקל.
"אוקיי, ההגנה רוצה להגיד משהו?" אמר והעורך דין של רועי התחיל לדבר.
"בגלל גילה הצעיר זה הגיוני שהיא לא תרצה לגדל את בנה, למזלו של הילד, יסמין הייתה כאן, וגידלה את בנה כאילו הוא הבן שלה, ועכשיו הם רוצים לקחת את הילד כאילו הוא חפץ אדוני השופט מי יודע מתי יהיה הפעם הבאה שהיא תרצה להיפטר מהבן שלה הילדה הילדותית הזאת" אמר העורך דין הזבל הזה ומייקל החזיק את ידי.
"אל תגיבי זה רק יחמיר את המצב" הוא הרגיע אותי והינהנתי.
"התביעה רשאית לזמן עדים" אמר ומייקל זימן אותי.
"את מוכנה להישבע שתאמרי את האמת ורק את האמת?" שאל אותי הנציג.
"כן אדוני אני נשבעת" אמרתי והסתכלתי על רועי שהעביר את מבטו ממני.
"אריאל אזולאי, בת כמה את?" שאל מייקל.
"בת 18 אדוני" אמרתי.
"האם זה לא גיל צעיר בשביל לגדל ילד?" אמר.
"אתה צודק, זה אכן גיל צעיר, אבל היות והמשפחה לי תמכה בי והבן הזה היה מהבעל שלי שאהבתי מאוד, החלטתי לגדל אותו למרות הסיכונים" אמרתי.
"ולמה עזבת בעצם?" אמר.
"בעלי, בגד בי עם אישה אחרת, ורציתי בעצם להתרחק כמה ימים ממנו" אמרתי.
"ולאחר מכן?" שאל.
"במהלך הנסיעה לשם, תקפו אותי צירי לידה וחבריי מיה וזאק היו שם כדי לעזור לי בלידה" אמרתי.
"מיה היא אחות?" שאל מייקל.
"לא, אבל בגלל שזה היה מצב חירום לא היה ברירה והיא ניסתה לעזור כמה שיותר עד שהאמבולנס יגיע לפנות אותי לבית החולים" אמרתי.
"ובבית חולים מה היה?" אמר.
"לאט לאט הגוף שלי נהיה חלש, ולרופאים לא היה הרבה תקוות שאני אחיה, וכשהבנתי שלא נותר לי זמן רב, החלטתי לתת את הילד שלי לבנאדם שחשבתי שיוכל לעזור לי ולהסביר למשפחתי את מצבי המורכב ושאין לי ברירה וכבר באותו יום שילדתי, לטוס לארהב" אמרתי כשירדה לי דמעה.
"האם האדם הזה נמצא כאן באולם?" שאל מייקל.
"כן" אמרתי.
"את יכולה להצביע עליה?" שאל מייקל והצבעתי על יסמין.
"כן, זאת היא, היא גנבה את הילד שלי" אמרתי כשהדמעות שלי התחילו לזלוג וכולם התלחששו והשופט דפק בפטיש שלו כדי להרגיע את המצב.
"תרגעו כולכם ותנו לתביעה להמשיך, עורך הדין אתה רוצה להמשיך?" שאל השופט.
"לא אדוני השופט, סיימתי" אמר מייקל וחזר לשבת.
"ההגנה רוצה לתחקר את העדה?" שאל השופט את עורך הדין.
"כן בבקשה" אמר העורך דין של רועי.
"את בטח חווית הרבה קשיים פרט לגילך הצעיר" אמר.
"לגיל שלי אין שום דבר שקשור לסיטואציה הזאת, אני רק רוצה את הבן שלי בחזרה" אמרתי.
"ומי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שתרצי להיפטר ממנו ולזרוק אותו כמו בובה או צעצוע שנמאס לך" אמר עורך הדין.
"את אחותי אתה תכבד חתיכת מטומטם, אתה לא תדבר אליה ככה" צעקה מיה.
"אני מבקש ממך להיות בשקט, אם תתלהמי עוד פעם אחת ככה אני אצטרך להוציא אותך מהאולם" אמר לה השופט.
"עורך הדין תשאל שאלות רלוונטיות בבקשה" אמר השופט.
"אני רוצה לענות לו אדוני השופט, אני יכולה?" אמרתי.
"בבקשה" אמר.
"אם לא הייתי רוצה את הילד שלי כבר מזמן הייתי עושה הפלה אתה לא חושב? כל הזמן אתה מדבר על לזרוק ולזרוק, וזה לא נכון, אני בחיים לא ארצה להיפטר מהילד שלי שסחבתי בבטן שלי תשעה חודשים, אני ויתרתי על הכל, על הלימודים שלי ועל שנותיי הצעירות, על שירותי בצבא וכל מה שתכננתי לעשות בעתיד רק כדי שאוכל לגדל את הילד שלי עם הגבר חשבתי שאהבתי אבל כל זה בכלל לא היה משנה לי, כל מה שרציתי היה לגדל את הבן שלי, יש לך בעיה עם זה?" אמרתי והוא השתתק.
"אין לי יותר שאלות" אמר וחזר לכיסא שלו ואני ירדתי מהדוכן.
"ההגנה רוצה לזמן את יסמין גיל לדוכן" אמר עורך דינו של רועי ויסמין נתנה לחן את הילד שלי ועלתה לדוכן.
"את נשבעת לומר את האמת ורק את האמת?" שאל.
"כן אדוני אני נשבעת" אמרה.
"ההגנה יכולה להתחיל" אמר השופט.
"את עבדת בתור אחות בבית החולים בו העלמה אריאל ילדה את בנך אור נכון?" אמר עורך הדין.
"כן אדוני" אמרה.
"ואיך היא נתנה לך את הילד?" שאל.
"היא ישבה לה בנינוחות ונתנה לי את הילד כי היא אמרה שהיא צעירה ושהיא לא יכולה לגדל אותו ושאני אגדל אותו ביחד עם רועי" אמרה יסמין ופה התפוצצתי.
"זה לא נכון, יסמין את משקרת, תגידי את האמת, אני בחיים לא אמרתי דבר כזה על הילד שלי את חולה בראש, תגידי את האמת" התחלתי לצרוח.
"עורך הדין ג'ונס, תשתלט על הלקוחה שלך או שאצטרך להוציא אותה.
"אריאל תרגעי בבקשה" אמר מייקל.
"אבל זה לא נכון מייקל היא משקרת אני נשבעת לך" אמרתי בבכי.
"די יפה שלי אל תבכי, חתיכת בת זונה גנבת ילדים שכמוך זה מה שאת, את ורועי חסרי בושה, בלי כבוד לאף אחד, גנבים, אני נשבעת לך שאת תשלמי ביוקר על איך שדיברת אל אריאל אני נשבעת לך" אמרה מיה.
"אל האישה שלי את לא תדברי ככה" אמר רועי.
"אני אדבר אליה איך שאני רוצה שתדע לך, גם אתה לא תתחמק מעונש מנוול, על דברים רעים משלמים במיוחד נצלנים כמוכם" אמרה מיה.
"עלמה צעירה אני מבקש ממך לצאת" אמר השופט למיה.
"כאילו שרציתי להישאר כאן" אמרה מיה ויצאה.
"אני לא יכולה יותר ככה" אמרתי בבכי.
"תירגעי, אני אחשוף אותה" אמר מייקל.
"התביעה יכולה להתחיל" אמר השופט ומייקל התחיל.
"גברת יסמין, את אמרת שאריאל ישבה בנוחות כשנתנה לך את הילד?" אמר מייקל.
"כן היא אמרה לי שהיא לא רוצה אותו" אמרה.
"אישה שהרגע ילדה תשב בנוחיות ככה? היא לא אמורה להיות שכובה?" אמר מייקל.
"אני חושבת שהיא הייתה שכובה אני לא בטוחה" אמרה יסמין.
"איזה זיכרון רע יש לך פתאום, את אמרת שהיא ישבה בנוחיות זכרי שאלו המילים שלך ואת תחת שבועה" אמר מייקל.
"אדוני השופט, אני רוצה התנגדות לשאלות ש עורך הדין ג'ונס שואל הוא מטריד את העדה בשאלות לא רלוונטיות וגורם לה לבלבול" אמר עורך הדין של רועי.
"אדוני השופט התשובה של העדה חשובה מאוד ללקוחה שלי" אמר מייקל.
"התנגדות נדחתה תמשיך עורך הדין" אמר השופט.
"אני אשאל אותך שאלה ספציפית יותר, למה שאישה שילדה בנוחיות במקום שהיא תאכיל את הילד, תניק אותו או שתחליף לו חיתול, תפונה במסוק לארצות הברית כדי לקבל טיפול רפואי? את יודעת למה?" אמר מייקל.
"לא" אמרה יסמין.
"בגלל שהיא גססה, ומצבה הבריאותי היה חמור, שלרופאים כאן לא היה מה לעשות, ואת ידעת על חומרת מצבה לא? הרי את היית שם בבית החולים, לא חשבת לידע את המשפחה שלה על חומרת מצבה ועל כך שכרגע היא לא יכולה לטפל בילד? את לא סיפרת כי חששת ששמה הם ירצו לבקר אותה ולהחזיר לה את הילד שלה נכון? כי הוא הבן שלה, היא ילדה אותו, וידעת שברגע שהיא תחלים היא תקבל אותו כי הוא שייך לה נכון?" אמרתי.
"כן" אמרה יסמין.
"כפי שאתם רואים, העדה הזאת נבחרה כעדה משוחדת, שהייתה צריכה להביע עדות שקר בשביל להגן על הנאשם והשותף לפשע שלה רועי לוי" אמר מייקל.
"אני לא פושע, אני אוהב את הבן שלי, הדם שלי זורם בעורקים שלו ואני חייב להגן עליו" אמר רועי.
"והצד של אריאל מה הוא? מים? בעורקים של הילד הזה, זורם דמה של אריאל אזולאי, כי הוא הבן שלה, אדוני השופט לצמד הגנבים האלה שאין גבול לרשעות שלהם מפרידים בין אמא לבנה, ובחוצפתם, הם העזו לרשום את הילד כבן של שניהם שזה אדוני השופט פשע שמשלמים עליו במאסר" אמר מייקל והסתכלתי על רועי שהיה בהלם ושוב היה רעש בקהל.
"שקט באולם, אני מתכבד להזמין את הגברת מיה מירון להעיד, אני מקווה שתתנהגי בהתאם גברתי, הירשתי להחזיר אות בתנאי הזה" אמר השופט .
"אל תדאג אדוני, אני לא התלהם, אני רק רוצה שאחותי תקבל את הילד שלה בחזרה" אמרה מיה ושלחתי לה נשיקה.
"את נשבעת לומר את האמת ורק את האמת" אמר.
"כן אני נשבעת" אמרה מיה.
"התביעה יכולה להתחיל" אמר השופט.
"את עזרת בלידה של אריאל נכון?" אמר מייקל.
"כן, היא קיבלה צירי לידה ברכב ולא היה לנו ברירה אלה לילד אותו שם" אמרה מיה.
"את יכולה לספר לי איך הכל קרה" אמר.
"כמובן, הייתי שם, ארי אחותי, איך שהגיע האמבולנס הוא הכניס אותה לטיפול נמרץ היא הייתה מאוד חלשה ולא יציבה, והרופאים לא נתנו לנו תקוות ואמרו לנו להיות מוכנים לנורא מכל, והיא חשבה על הילד שלה ועל בעלה והמשפחה שלה, ולצערנו יסמין הייתה שם, וארי ביקשה ממנה להגיד לרועי שישמור על הבן שלהם, כי היא לא מרגישה טוב ולא היה ברירה אלה להטיס אותה טיסת חירום לחול, ושלא יאגד לה ושיגדל את בנם, כי היא תתגבר על זה והיא תנסה לשרוד" אמרה מיה.
"ומה היא עשתה אחרי זה?" שאל מייקל.
"כלום, היא ישר נפלה לקומה, אם לא הייתי צריכה לטוס איתה אני הייתי שומרת על הילד שלה, והיא לא התעוררה במשך יותר מארבעה חודשים, ואיך שהיא הבריאה היא הגיעה לארץ, אך היא מעולם לא חשבה שיכחישו ולא יתנו לה את בנה, וזה מה שרועי ויסמין הם אדוני, גנבים" אמרה יסמין.
"כפי שתם רואים לפי דברי העדה, שהייתה שם איתה לאורך כל הדרך, הלקוחה שלי אהבה את בנה בכל מעודה, והיא ניסתה לשרוד וחיה במרחק ממנו במשך כמעט חצי שנה ועכשיו הצמד הזה, רוצה להפריד בינהם לחלוטין" אמר מייקל.
"ההגנה רוצה לתחקר את העדה?" שאל השופט.
"לא אדוני" אמר העורך דין.
"התביעה רוצה לזמן את העד האחרון, אדון רועי לוי" אמר השופט ורועי עלה על הדוכן.
"אתה נשבע לומר את האמת אך ורק את האמת" אמר.
"כן אדוני" הוא ענה.
"רועי, הפחדתי אותך הטון שלי? ככה אנחנו מפוחדים מהאכזריות שלך כלפי הלקוחה שלי שאחרי כל מה שהיא עברה אתה לא נותן לה אפילו לראות את בנה" אמר מייקל.
"אני לא ידעתי שזה מה שקרה" אמר רועי.
"ולא חשבת להתקשר? לנסות לברר, היה לך חצי שנה, להבדיל מהלקוחה שלי שהייתה בעיניין של חיים או מוות" אמר מייקל.
"ועכשיו אתה עדיין חושב שלא טעית? שלא הנהגת בחוסר שיוויון וצדק כלפיי הלקוחה שלי, מה שעשית לה היה בלתי נסלח לא משנה כמה כועסים על הבנאדם" אמר מייקל והעורך דין של רועי התערב.
"אדוני השופט, עורך הדין ג'ונס שואל את הלקוח שלי שאלות לא רלוונטיות לנושא" אמר.
"ההתנגדות מתקבלת עורך הדין תגיע לנקודה שלך" אמר השופט.
"אשאל בצורה חד וברורה מאוד, אתה ידעת שהלקוחה שלי הייתה בחיים ועדיין רשמת את הילד כבן שלך ושל יסמין" אמר מייקל.
"יסמין וכולנו חשבנו שהיא מתה" אמר רועי.
"לא משנה חשבתם שיא מתה, עוד פעם יכולת לברר, אם היית מרים טלפון או מנסה להקשיב לאמה של הלקוחה שלי שניסתה ליצור איתכם קשר, היית מגלה שאריאל הבריאה, ושהיא רוצה את הילד שלה, שאתה מנסה לגזול ממנה באופן מוחלט וסופי" אמר מייקל.
"אין לי יותר מה להגיד אדוני השופט" אמר.
"אוקיי, הדיון הסתיים ניפגש עוד יומיים לגזר הדין" אמר השופט וכול קמו וחיבקתי את מיה.
"תודה אחותי" אמרתי.
"אין לך מה להודות לי, עכשיו הראית להם מי שולט כאן ויש לי אופטימיות שהכל הולך להשתנות מעכשיו, ושננצח משפט הזה" אמרה מיה.
"כן קטנטונת מגיע לך לגדל את בנך כמו שצריך" אמר זאק ונשק לראשי.
"בתי תהיי חיובית" אמרה אמי.
"תודה לכולכם, ובמיוחד לך מייקל" אמרתי וחיבקתי אותו וראיתי את מבטו של רועי עליי.
"טוב תנסי לנוח בנתיים אחרי כל מה שקרה" אמר מייקל והלכתי עם אמי ואייל הסתכל עליי.
"אני מצטער" אמר.
"תאמין לי אני יותר" אמרתי ואמי משכה אותי משם וישנתי בבית מחכה ליום שיחזירו לי את הבן שלי.